התו של המוזיקה

פרק 29

נ.מ קול

החניתי את האופנוע שלי מחוץ לביתה של אבי ודפקתי בדלת עם זר הפרחים והשוקולד בידי השנייה.
היא פתחה את הדלת , הלבוש הנורמלי שלבשה גרם לדם לזרום ישירות לתוך מפשעתי. ההשפעה שלה על גופי מסוכנת מאוד.
"הגעת והבאת לי פרחים? קול וולנטין דיי עוד חצי שנה אבל אני לא מתנגדת לשוקולד" היא צחקקה, אני פאקינג אוהב את הצחוק שלה וכל דבר שקיים בה, בעיקר אותה. אולי עדיין לא החלפנו מילי אהבה אחד עם השנייה אבל יש בי תקווה רבה שהיא מרגישה את אותו הדבר כמוני.

התיישבנו בספה שנמצאת בסלון, היא הלכה לארון האלכוהול של אבא שלה והוציאה בקבוק טקילה וכוס אחת.
"קח, זה יהיה כדי לעכל עלייך" אמרה ומזגה טקילה לתוך הכוס הקטנה שנראית כמו כוס של שוט, היא הושיטה לי את השוט המלאה בטקילה אבל עדיין לא שתיתי. הנחתי את כוס השוט על שולחן הקפה בסלון וחיכיתי שהיא תדבר.

"אז…מה רצית לספר לי?" שאלתי בסקרנות, זה בטוח משהו חשוב, לא?
"אני אספר לך עוד מעט אוקיי? אני צריכה לעכל בעצמי את מה שגיליתי" אני לא יכול להגיד שלא התבאסתי אבל אני אתן לה זמן לספר לי.
"את עומדת להיפרד ממני?" אם היא עומדת להיפרד ממני שתגיד לי עכשיו, אני מעדיף שתגיד במכה ולא תמשוך את זה. כמו פלסטר, עדיף לתלוש אותו במכה ולסיים עם זה במקום להוריד את זה באיטיות. אולי זאת הסיבה שהיא מתחמקת ממני? או שאני סתם קופץ למסקנות. זה גם יכול להיות.
"לא קול אני לא נפרדת ממך, תירגע, אל תקפוץ למסקנות ישר. אני מנסה לחשוב איך אני מנסחת את זה כדי שלא תתחרפן אוקיי? זה משהו משמח , אני מקווה לפחות שאתה תשמח"
שוב קפצת למסקנות, נו באמת קול, כל הכבוד לך מטומטם.
"הסיבה שהתחמקתי ממך בימים האחרונים היא כי לא הרגשתי טוב" פניה נפלו והיא נראתה נעלבת.
"את מרגישה עכשיו יותר טוב?" שאלתי ולקחתי את ידה בידי.
"כ…כן" אמרה בקול חלוש והצטמררה ממגעי.

פתאום הבעת פניה השתנתה לכאובה ומחצה את ידי עד לרמה שיצא ממני השתנקות קלה.
"היי היי מה קרה?" שאלתי בדאגה.
"יש לי להקיא" קמה במהירות על הרגליים שלה ורצה לכיוון השירותים הכי קרובים לסלון.
רצתי אחרייה בדאגה והחזקתי לה את השיער שרכנה לכיוון האסלה והקיאה.

"את מרגישה יותר טוב?" ההקאה שלי מדאיגה אותי.
"כן בוא"
חזרנו לסלון שאבי הלכה עם טיפה של חוסר שיווי משקל.
"אני מחזיק אותך" אמרתי ברצינות. אני לא אשחרר אותה ובחיים אני לא אתן לה ליפול.
"אתה רעב? הכנתי פסטה עגבניות ואני אכלתי כבר"
"לא הכל טוב , אכלתי לפני שהגעתי כמה המבורגרי סלופי ג'ו, אני לא רעב"
"אוקיי"

היא נשמה עמוק בעיניים עצומות , היא פתחה את עיניה וטבעתי בכחול שלה.

"אתה מבטיח לא להשתגע ממה שאני אספר לך?"
"אני מבטיח"
"אתה מבטיח בגיטרה שלך?"
"כן אבי אני מבטיח בגיטרה שלי" זה נכון.
"אני ב…" היא קטעה את עצמה לפני שסיימה את המשפט.
"את ב…?"
"אני בהריון אוקיי?! הינה אמרתי. אני מפחדת מזה שתעזוב אותי בגלל התינוק או התינוקת שבתוכי. רק שתדע שאם תרצה לעזוב אותי אני לא מפילה, אני רוצה להיות אימא" אמרה ודמעות נזלו מעינייה היפות.
קפאתי במקומי, היא בהריון?
אני אהיה אבא?
הבנתי למה היא אמרה שאני אצטרך את הטקילה, הורדתי אותה מהר בגרוני והתעלמתי מהצריבה המענגת של המשקה החריף.
"את באמת חושבת שאני ארצה לעזוב אותך? פאק אביגייל את לא מבינה מה את עושה לי. אניי פאקינג מאוהב בך אוקיי? אני מאושר בטירוף על זה. אני ממש מקווה שהתינוק או התינוקת יהיו כמוך. אני לא אעזוב אותך בחיים וזאת הבטחה". היא פערה את עיניה בגלל וידוי האהבה שלי, גם אם היא לא תחזיר לי עכשיו או לעולם לא אני אוהב אותה בטירוף.
אמרתי ונישקתי אותה ואת דמעותיה המלוחות.