נ.מ אביגייל
אני מחפשת את קול ראון , אמרו לי שהוא נמצא במרתף.
אני עומדת לשחק אותה תמימה וביישנית כי זאת התדמית שפאקינג בניתי לי.
אני מנסה ללכת כמה שיותר מהר למרות הצליעה, ואני די מצליחה.
אני מאוד מקווה שלא יעשו שום דבר לאית'ן שוב.
הלכתי למרתף ונשמתי שתי נשימות עמוקות לפני שדפקתי על הדלת.
אביגייל תזכרי , את משחקת אותה שלא קראת את הספר .
דפקתי בדלת וחיכיתי לתשובה.
שמעתי פריטות על גיטרה חשמלית והזמנתי את עצמי להיכנס.
פתחתי אותה בזהירות ושמתי את מסכת הילדה הביישנית .
"היי, אתה קול ראון? אני אביגייל סמית' , המורה לספרות ציוותה בינינו למשימה הקרובה. אני מפריעה?" שאלתי בקול ביישני .
"זה אני , את לא מפריעה". הנער השני שראיתי אתמול יצא מהחדר והשאיר אותנו לבדנו. הוא הסתכל עליי בפרצוף של מוזר כזה , אני לא יודעת להסביר והסתכלתי עליו במבט תמים.
צלעתי לכיוון הכיסא וקול קירב לי אותו, הוא נראה טוב , לא ממש הטעם שלי בגברים . וכן היה לי חבר, בגיל 14.
התיישבתי בחשש בכיסא שלידו והסתכלתי לכל כיוון , אפשר להגיד שאני שקרנית יחסית גרועה. ואני מפחדת להסגיר את הזהות הסודית שלי בגלל שפת הגוף המטומטמת שלי.
"אז על מה העבודה? אני פשוט מרגיש שאני לא צריך לבוא לשיעורים" הוא אמר באדישות ותקע לי המחשבות המפוחדות שחשבתי.
"אנחנו צריכים לקרוא ולנתח את הספר 'מה שלא אמרת לי' מאת ג'סיקה ג'קסון". הסברתי במדויק מה שמיס לורנס אמרה.
"אביגייל, תקשיבי אני רק יעשה לך צרות, את יכולה לעשות את העבודה בעצמך חבל שאני יהרוס לך אותה"
להגיד שאני מופתעת ? אני ממש לא מופתעת אבל שיחקתי את עצמי.
"אתה לא תהרוס אותה! אולי אני אתן לך משהו להקל עלייך?" אמרתי בדאגה מזויפת.
יש לי שוקולד בתיק , נקווה שהוא לא אלרגי לחלב.
"מה את יכולה לתת לי שיקל עליי?"
הוצאתי את חפיסת השוקולד והראתי לו.
"שוקולד , רוצה?" אני אומרת בזמן שחתכתי לנו קוביות שוקולד.
"כן תודה" אמר ולקח ממני את הקוביות.
כל הפה שלו התמלא בחתיכות שוקולד.
הוצאתי גיחוך כי הוא כרגע נראה כמו ילד קטן בחנות ממתקים.
"מה?" הוא הסתכל עליי במבט זועף.
"יש לך שוקולד ליד הפה, אני אנגב לך את זה חכה אל תזוז" התקרבתי אליו וניגבתי את השוקולד העודף עם האגודל שלי, כמו שאני תמיד עושה לאית'ן.
הפיות שלנו היו כל כך קרובים ושקלטתי את זה התרחקתי מהפנים שלו.
"זהו אתה נקי" אמרתי בהתלהבות של ילדה קטנה שקיבלה גומי.
"אז על מה הספר?" הוא שאל באדישות.
"הוא מדבר על אהבת נעורים שנפגשים אחרי עשור ומגלים סודות ישנים והגורל רצה שהם ינסו שוב" הספר מבוסס על סיפור האהבה של ההורים שלי.
"מגניב , קראת כבר את הספר?"
כן , אני זאת שכתבתי אותו.
"לא , זה התקציר" אמרתי באדישות קלה.
"תן לי עד מחר ואסיים לקרוא אותו, הוא נמצא לי ברשימת קריאה"
"את קוראת מהר?"
מאוד מהר , לפעמים יותר מידי מהר.
"סיימתי ספר של 700 עמודים בכמה שעות"
"וואו"
הוא לא נראה אחד שמבין בקריאה , טוב על מי אני עובדת? הוא תקוע כל היום בתוך מישהי , כל יום מישהי אחרת.
הטלפון שלי צלצל והתמונה של אית'ן הופיעה על המסך ,פאק זה לא משהו טוב.
"תסלח לי קול אני חייבת לענות"
הלכתי לצד ועניתי .
"א....אבי.... הם רודפים אחריי.... אני מפחד...." הוא אמר בגמגום מלא בפחד.
"איפה אתה???"
"ל...ליד הספרייה"
"אני באה תירגע". אמרתי באטרף מטורף , אני צריכה לדבר על זה עם המנהלת. זה לא יכול להימשך
"אני חייבת ללכת , משהו אישי. מה המספר שלך? אני אסמס לך אחרי שאני אסיים לקרוא את הספר"
הבאתי לו את הטלפון שלי והוא הכניס את המספר שלו לאנשי קשר שלי אחרי שתי דקות הוא החזיר לי את הטלפון ושראיתי את המספר שלו , הפנים שלי התעוותו בגועל, זה המספר של האיש ששלח לי את ההודעה המינית הזאת.
"הכל בסדר אביגייל?"
"כן חשבתי שראיתי הודעה מאבא שלי" אמרתי בשקר.
יצאתי בריצה , והתעלמתי מהצליעה והכאבים ברגל.
רצתי לספרייה וראיתי זוג בריונים חדשים מקיפים את אית'ן.
"עזבו את אח שלי!!! לפני שאני מדווחת עליכם למנהלת ולמשטרה!"
"איך הדבר היפה הזה והחנון הפחדן הזה אחים?" שאל בריון חולצה ירוקה. גלגלתי עיניים ,יופי אביגייל עוד מטומטם שחושב שיכול לזיין אותי. הם פשוט לא לומדים המפגרים.
"דבר ראשון , אני לא דבר . דבר שני אח שלי לא חנון , הוא פשוט אוהב לקרוא . זה לא אומר שהוא חנון"
התכופפתי לאית'ן ולחשתי לו ללכת לכיוון האוטו שלי והבאתי לו את המפתח.
בריון חולצה כחולה תפס לו את היד לפני שהוא הצליח לברוח ותקע לו ברך לביצים . אית'ן התקפל על הרצפה בכאבים.
"בן זונה! יחתיכת מזדיין למה לעזאזל עשית את זה?!?!?!??" שאלתי בעצבנות מטורפת , אף אחד לא יפגע באח שלי ולא ישלם על זה.
והם עשו טעות חמורה. הם כרגע העירו את המפלצת.
תוך חמש שניות כולם שכבו על הרצפה ונאנחו מכאבים. אופס? אל תזלזלו בנשים, כי יכול מאוד להיות שהאישה שממולכם בעלת חגורה שחורה באומנויות לחימה. הרמתי את אית'ן שעדיין התכווץ מכאבים והחזקתי לו את היד.
"אית'י, למה זה כל הזמן קורה?" שאלתי אותו בדאגה. נמאס לי שאחי הקטן הוא כמו שק החבטות של הבריונים פה, ואני לא חושבת שאבא ואימא יודעים על זה בכלל.
"אני לא יודע... אני לא עשיתי להם כלום אבי"
"אני לא כועסת עלייך. רק עליהם . אבא ואימא יודעים?"
"לא"
"אתה רוצה שנספר להם?"
"כן אבי , תודה"
"אני אוהבת אותך אית'י אל תשכח את זה בחיים"
"אני גם אוהב אותך אבי" התחבקנו ונסעתי לכיוון הבית.
****
אבא ואימא היו בסלון וראו סדרה וראיתי שאית'ן לחוץ אז ניסיתי להרגיע אותו בחיבוק.
"אני איתך, הם לא יכעסו עלייך אית'י הכל יהיה בסדר" נכנסנו לסלון ואימא ישר התחילה לדאוג
"אית'ן? מה קרה ילד שלי???" אימא שאלה בדאגה , זה משהו שירשתי ממנה.
"מרביצים לו בבית ספר , אימא זה לא יכול להימשך ככה"
"למה מרביצים לך אית'ן? אני צריך לדבר עם המנהלת?" אבא שאל גם בדאגה.
"כן...אני לא עשיתי להם כלום אבא"
"ואת אביגייל? עושים עלייך גם חרם?"
לא , פשוט כל הבנות מקנאות בי וכל הבנים רוצים לזיין אותי. אז אני כבר לא מתחילה להתאמץ להכיר חברים. יש לי חברה אחת שהיא החברה הכי טובה שלי וזה מספיק
YOU ARE READING
התו של המוזיקה
Romanceקול ראון תמיד לא היה "הילד הטוב" הוא הסולן ונגן הגיטרה של להקת 'מסוממים', אליל הבנות והילד הרע של התיכון . משתכר מאלכוהול כל סוף שבוע, מסניף סמים ומכור לסקס. היא נחשבת "ילדה טובה". תמיד מצליחה בלימודים. היא לא מקובלת אבל כן בסדר עם כולם. אבל בשעות...
