בפרק מוזכר נושאים של פגיעה עצמית והפרעות אכילה , אם זה מעורר אצל מישהו טריגר בבקשה אל תקראו את הפרק❤
נ.מ אביגייל
יום אחרי הנשיקה שאני וקול חלקנו , הגעתי לכיתה כולי מאושרת ושמחה. שבוע הבא הספר מתחיל לרדת לפס ייצור ועוד שבועיים ההשקה מתחילה. אני מאוד מקווה שיאהבו את הספר השני.
קול סוף סוף הגיע לשיעור. התרגשתי יותר מהרגיל.
הוא נישק אותי על הפה מול כל הכיתה , וכולם התשתקו בהלם, שהחנונית והילד הרע של בית הספר יהיו ביחד?
התחלנו את השיעור , מהיום מתחילים להציג את העבודות.
כמה זוגות הציגו ואז הגיע התור שלי ושל קול להציג והתחלתי להילחץ, מה יקרה אם פתאום הכל ישתבש?
"מיס לורנס אפשר לצאת לשירותים?"
"כמובן אביגייל"
החרדה החברתית שלי חזרה ורצתי לשירותים להקיא מהלחץ.
קול רץ אחריי ונכנס לתא והסתכלתי עליו בעיניים אדומות מדמעות , אני בחיים לא אצליח לעמוד מול כל הכיתה ולהציג את העבודה , זאת גם סיבה למה אני כותבת בשם עט ולא בשם שלי . אוף אני כל כך מטומטמת , לא רציתי שזה יחזור לי .
הספיק לי היסודי שכל יום הייתי חוזרת בוכה הביתה. אני יכולה להגיד למרות הקושי וההכחשה עברתי חרם , חרם שבו כל יום הילדים בכיתה צחקו עליי כי נראיתי קצת שונה מכולם , באותו זמן היה לי שיער מתולתל ממש , יש כאלה שיגידו אפרו. שהייתי בכיתה ה , גיליתי שפתחו קבוצה של כל הכיתה ולא הכניסו אותי , זה פגע בי מאוד ובכיתי ימים עם גבי ימים בלי שום הבנה למה הם עושים לי את זה , לא עשיתי להם כלום.
שהייתי בת 12, החלטתי החלטה, אני די מצטערת על ההחלטה שעשיתי אבל אין דרך חזרה. ביקשתי מאימא שלי ללכת לספר שיעשה לי החלקה , לא יכולתי לסבול את השיער שלי , השיער במשך ארבע שנים אנשים ירדו עליי בגללו, השיער שלי שבגללו ניסיתי לפגוע בעצמי ופשוט להיעלם מהעולם, לא אהבתי בעצמי שום דבר, לא את הגוף שלי ולא את העיניים שלי ובמיוחד לא את השיער שלי. גם בגלל כל ההערות של הילדים שהיו איתי בכיתה וגם בגלל הכדורים שלקחתי נגד הADHD שלי, התחלתי לפתח הפרעות אכילה , היו יכולים לעבור ימים בלי שאכלתי משהו.
לאט לאט , במהלך החופש הגדול לפני כיתה ז ואחרי כיתה ו התחלתי להרוויח ביטחון, פחות לפחד להגיד את הדעה שלי.
עד שהגיעה כיתה ז , הכיתה שהחזירה אחורה את כל ההתקדמות שעשיתי . באותו זמן שקעתי בדיכאון והמצב הנפשי שלי הדרדר עד למצב שהיו צריכים לקחת אותי לפסיכיאטר ולהחליף לי לכדורים אחרים, שגם הם לא תרמו ממש למצב שלי. באותו הזמן הייתה לי חברה אחת , חברה שלא שמתי לב אבל דרדרה אותי לדברים לא טובים , הברזתי מבית הספר והלכתי לקניון במקום. גנבתי ממהורים שלי 1000$ וביזבזתי הכל על נעליים ומכנסיים שבחיים לא לבשתי. הדברים היחידים שעזרו לי לצאת מהתקופה של הדיכאון זה הספרים שלי והציורים שציירתי , גם באיזה שהוא שלב האפייה נכנסה לעניין והצליחה להרגיע אותי גם.
__________
אני כותבת את הפרק הזה בדמעות, כל מה שמסופר כאן בפרק עברתי את הדברים האלה , את התקופה של החרם ודיכאון והפגיעה העצמית , של החברה היחידה שדרדרה אותי. אני בשונה מאביגייל לא השתניתי בשביל שאנשים אחרים יקבלו אותי. למדתי לקבל את עצמי כולל הפגמים שיש בי. הדברים האלה לא נעלמו לחלוטין, עדיין יש לי אותם , אולי לא באותה רמה שהיה פעם אבל הם עדיין שם מסתתרים ומחכים להתפרץ .
אם אתם עוברים חרם או את אחד הדברים שתיארתי כאן בבקשה אל תשמרו בבטן, זה מכביד יותר מכל ההעלבות שיש. תספרו את זה למישהו שאתם סומכים עליו.
או שתפרקו את ההרגשות שלכם על דף , גם אם תבכו בתהליך זה טבעי❤
רף הצבעות לפרק הבא
16 הצבעות ו4 תגובות
תודה שהקשבתם בפרק הקשה הזה
אני אוהבת כל אחד ואחד מכם❤
YOU ARE READING
התו של המוזיקה
Romanceקול ראון תמיד לא היה "הילד הטוב" הוא הסולן ונגן הגיטרה של להקת 'מסוממים', אליל הבנות והילד הרע של התיכון . משתכר מאלכוהול כל סוף שבוע, מסניף סמים ומכור לסקס. היא נחשבת "ילדה טובה". תמיד מצליחה בלימודים. היא לא מקובלת אבל כן בסדר עם כולם. אבל בשעות...
