התו של המוזיקה

פרק 33

נ.מ אביגייל

היום אחרי שלושה חודשים מעייפים ומייאשים יש את ההשקה של הספר החדש. אני ממש מתרגשת לקראתו, אני חושבת שהוא הספר הכי טוב שכתבתי עד עכשיו. בערב אני הולכת למחסן לחתום על כל העותקים. אני וההוצאה החלטנו שעדיין אני לא אחשף בפומבי, מי שצריך לדעת שאני סופרת יודע. אני יכולה לספור על 2 ידיים מי יודע את הזהות מאחורי 'ג'סיקה ג'קסון'. קבעתי עם המולי"ת שאני אגיע למחסן בסביבות שמונה בערב. ארגנתי לי את הלבוש על הכיסא, הוא פשוט. לא איזה שמלת מעצבים שעולה 5,000 דולר. אני לא אוהבת את כל המותגים האלה. אני מעדיפה נוחות על פני יוקרה. הלבוש בנוי בסך הכל מחולצת אוברסייז עם הלוגו של הלהקה QUEEN שהיא גם הלהקה האהובה עליי ,ג'ינס כחול רחב עם קרעים בברכיים ,אולסטאר שחורות וג'קט ג'ינס כחול עם קרעים. עדיין לא התחילה להתפתח בליטה והבטן שלי עדיין שטוחה אבל אני יודעת שזה לא יימשך לכל כך הרבה זמן. אני מתרגלת כבר מעכשיו ללבוש בגדים רפויים, למרות שמאז ומתמיד לבשתי חולצות אוברסייז. לפי הרופא אני בשבוע השביעי להריון. הבחילות לא הופסקו, דווקא ההפך הוא הנכון. הבחילות שלי רק התגברו בשבוע האחרון ואיתם גם חשקי האוכל המוזרים שיש בהריון.

את קול לא ראיתי כבר כמעט שבועיים, מאז שסיפרתי לו על ההריון. לא כתבתי לו משהו בזמן הזה, רציתי לתת לו לעכל את הידיעה שעוד פחות מתשעה חודשים הוא יהיה אבא לתינוק או תינוקת, למרות שאני לא שוללת את הידיעה שיש סיכוי שאני מגדלת תאומים. בכל מקרה יש לי תור לרופאת נשים מחרתיים. הבנתי כבר מזמן שהלימודים זה לא ברשימת הדברים המועדפים שלו. אני לעומתו שמה את הלימודים במקום גבוה מאוד. למרות שסיימנו את כל בגרויות החורף לשנה הנוכחית אבל המורים עדיין עושים לנו מבחנים. לפי לוח המבחנים והמערכת יש לנו היום מבחן באנגלית ויום לימודים לא כל כך ארוך. שזה טוב בשבילי כי אני גמורה מעייפות. כל הלילה ביליתי בשירותים עם בחילה מטורפת שעוד שנייה גרמה לי להקיא את כל החיים שלי. אני רוצה לשים ראש על הכרית ולישון, מחכה לי יום עמוס מאוד היום. אן שלחה לי הודעה אתמול שהיא הולכת להתנדב היום בבית חולים אבל אני לא באה, גם בגלל ההשקה וגם כי אני לא רוצה לסכן את ההריון. היא היחידה מבית הספר שיודעת שאני סופרת, היא גם עזרה לי בכתיבת הספרים, היא קוראת הבטא הבלתי מעורערת שלי. לא הייתי יכולה לשרוד לבדי את ההוצאה לאור של הספרים אם אן לא הייתה עוזרת לי. אני ממש מקווה שיאהבו את הספר הזה, הוא שונה מהספר הראשון שהוצאתי לאור. בעוד שהספר הראשון מדבר על חברים טובים שהפכו לבני זוג, הספר שיוצא היום מדבר בכלל על המאפיה האיטלקית. הוא מלא בספייס אבל לא ברמה שכל העלילה הם שוכבים. ואני מודה, לכתוב את העינויים בספר זאת הייתה חוויה לגמרי. מזל שהFBI לא עוקב אחריי, אני מקווה לפחות. המוח שלי היה מאוד פסיכופתי והפתעתי אפילו את עצמי לאיזה רמות של אלימות וסקס הגעתי בכתיבה של הספר.