התו של המוזיקה

פרק 30

נ.מ אביגייל

הוא הגיב יותר טוב ממה שחשבתי שהוא יגיב. פחדתי שהוא ישתגע ויברח בגלל הידיעה על ההריון.

אני צריכה לספר על זה להורים שלי, בתקווה שאבא שלי לא יהרוג את קול. אני לא יודעת איך אני אצליח לעבור את מה שנשאר מהתיכון ולהסתיר את ההריון. לא ממש מתחשק לי שמי שלא צריך לדעת יידע מזה.
גם ככה הרבה בנים מסתכלים עליי כאילו אני אהיה הזיון החד פעמי או המציצה החפוזה בארון השירות בבית הספר למרות שהם חושבים שאני תמימה ובתולה. הבנות מקנאות במראה החיצוני שלי למרות שהן לא מבינות שאני לא אוהבת את הגוף שלי כל כך, מבחינתי הציצי שלי גדול מדי ואני רזה מדי וגבוהה מדי. יש כאלה בתיכון שחושבים שאני חייבת להיות קפטן קבוצת המעודדות בגלל היופי שלי או שיט כזה.

שמעתי את הצהרת האהבה של קול. לא אמרתי בחזרה את המילים שהוא כל כך רצה לשמוע מכמה סיבות. העיקרית היא שאני מפחדת בטירוף. הריון בגיל העשרה לא היה אחד מהדברים שרשומים לי ברשימת המשאלות שאני רוצה לעשות בגיל 17. החיים מתכננים לפעמים תוכניות אחרות ממה שציפינו. צריך לדעת לקבל את זה ולא להילחם בעובדה שהכל כבר נכתב מהיום הראשון בעולם הזה.

אולי אני כן אבוא לנשף בסוף, עדיין לא החלטתי.

ההורים שלי אמורים לחזור עוד שעה , אבא שלי מפגישה עסקית או שיט כזה ואימא שלי מהמסעדה. בזמן הזה אני צריכה לתכנן איך אני מספרת להם בצורה הכי קלה שיש על זה שעוד כמה חודשים הם יהיו סבא וסבתא.
לקול היה מקרה חירום בבית והוא היה חייב לנסוע כמה שיותר מהר לבית שלו.
לראות אותו רוכב על האופנוע שלו עורר בתוכי את הצד החרמני שבי. אל תאשימו אותי זה אשמת ההורמונים של גיל ההתבגרות וההריון יחדיו.
אני חייבת מקלחת קפואה דחוף. וגם לחקור על כל דבר שאני יכולה למצוא באינטרנט על הריון בגיל העשרה.
קודם מקלחת ואז. מקלחת קפואה כמו טבילה בקרחונים של אנטרקטיקה.

אחרי המקלחת הקפואה שעשיתי, לבשתי חולצת טריקו שגנבתי מאבא שלי ומכנסי פיג'מה בצבע שחור.
מבחינתי זה הוכח מדעית שחולצות של גברים פי מאה יותר נוחים מחולצות של נשים ושמישהו יוכיח לי אחרת. אני לא סובלת חולצות צמודות, זה חושף לעולם דברים שאני לא מרגישה איתם בנוח.
כרגע הבטן שלי עדיין שטוחה ואין שום סימן להריון  אבל עוד כמה ימים הבטן שלי תתחיל לבלוט. זאת גם סיבה למה אני אוהבת יותר חולצות רחבות ולא צמודות.

כדי להרגיע את עצמי ישבתי מול השולחן שבסלון, פתחתי את המחשב ונכנסתי לקובץ וורד חדש וריק. אני רוצה לכתוב משהו שלא קשור לשום ספר , סתם איזה קטע שעלה לי בראש. מי יודע, אולי יתחשק לי בעתיד לכתוב את הקטע הזה כספר.
למרות שאני סתם כותבת את הקטע מתוך שעמום דבר ראשון חשבתי על הרקע הכללי , על הדמויות ועל האירוע המרכזי שיקרה בפרק. זה מאסט אצלי לא משנה מה.
אחרי כמה דקות של פיתוח העלילה והדמויות התחלתי לפרוק את המחשבות שלי על הדף במחשב.
כתבתי את התקציר של הקטע, במקרה ואני באמת ארצה לפתח מהרעיון הזה משהו.