התו של המוזיקה

פרק 38

נ.מ אביגייל
ארבע שנים אחרי

היום אני מסיימת את התואר הראשון שלי באומנות חזותית באוניברסיטת פרינסטון, זה יום מאוד מרגש ולא הייתי יכולה לעבור את התקופה הזאת בלי התמיכה המתמדת של קול.
לפני כשש שנים החיים שלי השתנו ברגע שהמורה לספרות ציוותה ביני לבין אהובי, קול ראון.
בהתחלה מערכת היחסים בינינו לא הייתה קרובה אפילו להיות אהבה אבל לאט לאט ניצוצות עפו והאהבה פרחה, ואז גם אייריס נכנסה לחיינו. לא יכולתי לבקש יותר טוב מזה. לפני שלוש וחצי שנים שכרנו דירה בעלת שתי קומות וגינה קטנה עם בריכה רבע שעה נסיעה מהאוניברסיטה, שיהיה לי קל יותר להגיע. וגם שאייריס תהנה בבריכה. היא נכנסה לגן טרום כיתה א' ששמענו עליו מלא המלצות טובות והיא מאושרת שם עד הגג,  אני לא מאמינה ששנה הבאה היא מתחילה כיתה א'. היא מתגברת כל כך מהר. קול סיים את הקולג' למוזיקה לפני שנתיים ועכשיו ביחד עם ניק הם הקימו להקה שהלהיט הכי גדול שלהם די גרם לסוכן גיוס הכישרונות של חברת התקליטים הגדולה באמריקה לחתום על חוזה. בין לילה כל העולם הכיר את השם שלהם והם הפכו להיות כוכבי רוק בינלאומיים. אבל קול נשאר נאמן לי ולאייריס, לא עלה במוחו המחשבה לצאת עם אחת המעריצות שלו. אם למישהו עלה במוחו המחשבה שקול לא נמצא בבית בשבילנו אז המחשבה הזאת מאוד מוטעית, יש להם סבב הופעות של מקסימום שבועיים, אבל כל לילה אנחנו מתקשרות אליו בשיחת וידאו והוא מספר לאייריס סיפור עד שהיא נרדמת, לרוב זה על המדינה האירופאית שהוא נמצא בה באחת ההופעות שלו. נוגע לכתיבה, סיימתי לכתוב את הספר ה26 שלי והיום, לפני שנעיף את כובעי התואר לאוויר אני נוסעת להשקה של הספר. בנוסף ל6 הספרים שכתבתי במהלך התיכון, בזמן לימודי האוניברסיטה הוצאתי לאור עוד 19 ספרים, 16 מהם 4 סדרות שונות ולא קשורות אחת לשנייה ועוד שלושה ספרים בודדים. היום אני משיקה ספר יחיד שמדבר על בעלת חנות ספרים קטנה שנפגעה בעברה מגברים אבל חייכנית ורוכב אופניים מפורסם שלא אוהב אף אחד. קראתי לספר 'אהבה מעבר לגבולות'. למרות הכל אני עדיין מתפקדת כאם במשרה מלאה, הזוי אני יודעת. להיות בת 22, אימא לילדה מתוקה ברמות לא הגיוניות לילדה בת 5 ותמיכה בלתי מפסקת מצד בן זוגי שתומך בי בכל, אני גם סופרת רבת מכר של הניו יורק טיימס ואמזון ומצטיינת המחזור בתואר. בעוד אחד עשר ימים התאריך יהיה 31.10, הלוואין. השנה, זאת השנה הראשונה שאייריס תחגוג  'טריט או טריק' וזה מרגש אותי כל כך, היא עומדת להתחפש למלכת הקשת בענן, כיאה לשמה המיתולוגי, אייריס, אלת הקשת בענן. הבית מקושט לכבוד ההלוואין, הצלחנו לקשט את הדירה בצורה הכי יצירתית ומפחידה שיש ועכשיו כל הבית שלנו נראה כאילו יצא מתמונה בפינטרסט.
היה אמור להיות לקול וניק סיבוב הופעות בשבוע הזה אבל הם ביטלו אותו, בת זוגו של ניק, קיילי, סיימה לפני יומיים את התואר הראשון שלה בהנדסת מזון וביוכימיה. בזמן השנה האחרונה של התיכון, הוא סוף סוף נפטר מהרגליו הזנותיים, אזר אומץ והזמין אותה לצאת. עכשיו הם בזוגיות מאושרת במשך ארבע השנים האחרונות. הוא מתכנן להציע לה נישואים על מגדל אייפל ביום ההולדת שלה, שקורה בדיוק עוד חודש. בכיתה י"ב אני וניק התחברנו עד למצבים שקול קינא, אבל זה היה כיף לגרום לו לקנא. בנוגע לחברתי הטובה אן, השנאה בינה לבין השחקן ששיחק את הפנטום בהצגה התלקח במהירות לרגשות אהבה. היא, בדיוק כמוני, מסיימת היום את התואר הראשון שלה בתיאטרון באותה אוניברסיטה, כי לא יכולנו להיפרד. היא פרשה מתעשיית הדוגמנות והתעמתה בלייב עם הסוכן שלה לשעבר, עכשיו הוא בכלא, מרצה 15 שנות מעצר על סחיטה באיומים, הטרדות מיניות ואונס. קארמה איס א פאקינג ביצ'. וקארמה כמו קארמה, מגיעה בטירוף למניאק הזה.
"אימא, השמלה הזאת מאוד יפה!" אייריס אמרה בחיוך טהור שגרם לי לחייך גם. היום יום ראשון, מה שאומר, אין בתי ספר וגנים וזמן איכות של אימא ובת. אנחנו עכשיו נמצאות בחנות שאן מנהלת, כן כן, היא פתחה בקריירה של עיצוב אופנה, בנוסף לקריירה התיאטרלית שלה. "את צודקת לגמרי איירי, השמלה הזאת מהממת." אן הגיבה, מסתכלת עליי בחיוך רחב ממראת החנות. השמלה בצבע צהוב פסטל בהיר, מחמיאה לגופי בתצורה מושלמת. היא מגיעה עד לברכיים שלי, עוטפת את החזה שלי בסגנון מחוך עדין ורצועות ספגטי דקות נחות על הכתפיים שלי. יש לאן סטייל מיוחד שלא רואים בכל מקום. אני חד משמעית הולכת ללבוש את השמלה להשקה. לטקס סיום התואר, קניתי שמלה בצבע שחור, עם שרוולים תפוחים ומחשוף ווי קל באיזור החזה. שמלה המתאימה בול לנאום על הבמה כמצטיינת. כנעליים, אני אנעל נעלי עקבי שחורות עם עקב בגובה 6 ס"מ, להשקה אני אנעל נעלי אולסטאר שחורות עם פלטפורמה.
לטקס אייריס תגיע, למרות שזה מאוחר לשעות השינה שלה. קניתי לה שמלה ירוקה בהירה כצבעי עלי היער, יחד עם נעלי אולסטאר שחורות. קול עומד ללבוש ג'ינס מחויט וחולצה בצבע שמנת. לאירוע ההשקה היא לא תגיע, זה יהיה בצהריים אבל זה לא אירוע שמתאים לילדה בת 5, הוא יהיה המוני ומלא במלצמות וכתבים, גם בזכותי וגם בזכות הופעתו של קול כמלווה שלי.
בזמן אירוע ההשקה, אייריס תבלה עם ההורים שלי, היא היום ממש הרוויחה, גם זמן איכות עם אימא וגם זמן איכות עם סבתא וסבא.
אני ניגשת לקופה, למרות שאן תתווכח איתי לגבי התשלום אני עדיין משלמת כסף על השמלה. הנחת בסטי או לא.
"כמה השמלה הזאת עולה אן?" היא נראתה כתוהה לרגע אבל לבסוף ענתה. "בכללי היא עלה 100$ אבל בשבילך אני אעשה ב75$." גלגלתי עיניים, אבל בכל זאת שילמתי 75$ ולא מאה.
****
עוד שעה אני וקול צריכים לצאת לכיוון ההשקה, דיברתי עם אשלי המו"לית, הספרים כבר נמצאים בחנות מוכנים לחתימה. "איירי! בואי אנחנו צריכים לצאת לסבא וסבתא." קול אמר מהסלון, נועל נעליים, אייריס עדיין מתארגנת בחדר שלה. "אני מסיימת אבא!!!!" היא צעקה בהתלהבות.
אחרי כמה דקות היא רצה אליו בחיבוק גדול והתיישבה על הרצפה, נועלת את הנעליים שלה.
יצאנו לבית של ההורים שלי, קייסי ואית'ן בקולג' עכשיו אז ההורים שלי נהנים לבד בבית ועם אייריס.
"מה שלום הנכדה האהובה עליי?" אימא אמרה וחיבקה בחוזקה את אייריס שקפצה עליה בהתרגשות.
"יש פסטה קרבונרה בסיר." אחרי שאייריס נולדה אימא שלי פתחה עוד 4 סניפים של המסעדה שלה 3 באמריקה וסניף בלונדון. עכשיו יש לה 6 סניפים בעולם, 4 ברחבי אמריקה ו2 באירופה, בלונדון וברומא.
היא הביאה לרון ואנשים שהיא סומכת עליהם לנהל את שאר הסניפים שלה בשאר העולם.
אכלנו צלחת מלאה בפסטה קרבונרה ויצאנו לדרך, הנסיעה לכיוון מקום ההשקה מבית ילדותי ערכה כרבע שעה. עדיין אין אנשים כי פתיחת דלתות בחמש, צוותי העיתונות יגיעו עוד חצי שעה כדי לצלם את האירוע לפני שכל שאר הקהל ייכנס.
"הגעת, רוצה לראות איך הספרים יצאו? אתמול הם היו בבית הדפוס והיום הם כבר יוצאים למכירה." הנהנתי, הספרים חולקו לשני סוגים. כריכה רכה ודיסקרטית וכריכה קשה ודיסקרטית. אני לא מסוגלת עם ספרים שהכריכה שלהם עם גבר או אישה על הכריכה. היה לי תכנון מאוד ספציפי לכריכה, מדף ספרים, ברקע יש אופניים ואת הנוף של העיירה הקטנה בלג'יו שנמצאת בצפון איטליה. כחלק מהמחקר המעמיק שעשיתי לכבוד הספר, עשינו בקיץ טיול לצפון איטליה, ביקרנו את המשפחה של אימא שלי ואכלנו הרבה אוכל טעים. בדגש על הרבה. הרמתי את אחד הספרים בכריכה קשה, הכריכה והשוליים הצבועים יצאו לי מושלם.
בשעה 16:35 העיתונאי הראשון הראשון הגיע ואחריו הגיעו צוות צלמים של החדשות והתחילו לצלם את קול. "אז קול, אתה מתרגש לקראת היציאה של האלבום החדש שלך ושל ניק?" אחד מכתבי הצהובונים שאל. "כן מאוד, אבל האירוע לא קשור אליי." קול החווה את ידו לכיווני וכל הצלמים והכתבים הלכו אליי בהתרגשות, רוצים ג'וס על מערכת היחסים שלי ושל קול. תודה רבה באמת שנזכרתם בי. "איך ההרגשה להיות סופרת רבת מכר בגיל כל כך צעיר? ואיך זה שבן זוגך הוא בין הכוכבים העולים בקריירת המוזיקה? איך את לא דואגת שהוא יבגוד בך? רק שתדעי שיש לנו מקורות שצילמו אותו עם אישה בבית קפה שהיה בסבב הופעות בלונדון." הכתב של אתר הרכילויות הגדול בניו ג'רזי אמר. "אני אענה על השאלה הראשונה שלך כי זאת הרגשה מדהימה אבל לגבי הדבר השני שאמרת, קול בחיים לא יבגוד בי מכמה סיבות. סיבה ראשונה, אני יודעת שהוא נאמן לי במאה אחוז וכ"נל אני אליו. הסיבה השנייה היא," עצרתי לרגע, אני לא מאמינה שאני עומדת לחשוף את העובדה שאנחנו הורים. "קול הוא האבא של הילדה היפייפיה שלנו, אייריס. אז ככה שהוא לא יבגוד בי בחיים. אז לפני שאתה מנסה לסכסך בינינו תבדוק עובדות כמו שצריך. ורק שתדע, התמונה הזאת שצילמו את קול ומישהי בבית קפה? זאת בת דודה שלו ויש לה בן זוג." עניתי לו בחיוך גאה וכל האנשי חוץ מאשלי הופתעו.
אחרי ראיונות עם עוד כתבים ששאלו בנות התחילו להגיע.
בסביבות שעה שש וחצי סיימנו את ההשקה, עכשיו אנחנו מתארגנים לטקס סיום התואר. הטקס עצמו אמור להיות בשעה שמונה.
הגענו לאודיטוריום של המכללה, היה שולחן גדול של כיבוד ושתייה. התיישבנו בשורה הראשונה, שמתי כבר את הגלימה ואת הכובע. ההורים שלי  אמורים להגיע גם. לא בכל יום הבת הבכורה שלהם מסיימת תואר ראשון. גם קייסי ואית׳ן יבואו במיוחד מהקולג׳ים שלהם.
"ועכשיו לנאום מצטיינת המחזור, אביגייל סמית׳. את יכולה לעלות על הדוכן הנאומים." הדיקן אמר. קמתי על רגליי והלכתי לכיוון הבמה. "בהצלחה אימא!" אייריס קראה בחיוך וחייכתי גם. אני פשוט מאוהבת בילדה הזאת. קול נתן לי נשיקה מרחוק.
"גבירותיי ורבותיי, אנשי סגל מכובדים, הורים יקרים, חברים ועמיתיי למחזור,
לעמוד כאן לפניכם היום, כנציגת המחזור, הוא רגע מרגש ומכונן עבורי. כולנו הגענו לאוניברסיטת פרינסטון עם חלומות, שאיפות והמון תקוות, והיום, עם סיום המסע הזה, אנחנו יכולים להביט לאחור בגאווה – על כל מה שלמדנו ועל כל האתגרים שצלחנו.
כסטודנטית לתואר ראשון באמנות חזותית, למדתי שכוחם של הדמיון והיצירתיות לא נעצר בקירות הסטודיו. גיליתי שהאמנות אינה רק כלי ביטוי, אלא גם דרך לראות את העולם – להבין אותו, לבחון אותו, ואולי גם לשנות אותו. כאן, בפרינסטון, פגשתי אנשים מעוררי השראה – מרצים, חברים, אמנים לעתיד – שידעו לשאול, להטיל ספק ולשאוף לראות את היופי והמורכבות שבחיים.
במהלך הלימודים כאן, למדנו גם את החשיבות של תמיכה הדדית. כולנו עברנו רגעים מאתגרים, שעות של עבודה אינטנסיבית, לילות ללא שינה ותחושת לחץ לא קלה – אבל בזכות הסביבה המיוחדת הזו, שבה היינו כולנו חלק ממשהו גדול יותר, לא היינו לבד. בכל פעם שנפגשנו בספרייה, בסטודיו, או במעונות – דחפנו, עזרנו, והזכרנו לעצמנו את הסיבה שבגללה בחרנו להגיע לכאן.
אני רוצה להודות לאוניברסיטה על כל מה שהיא אפשרה לנו, על חופש היצירה, על המקום ללמוד, לגלות ולהתנסות. תודה עצומה למרצים היקרים שלנו, שהיו עבורנו הרבה מעבר למורים; הייתם עבורנו מנטורים, מדריכים ושותפים אמיתיים למסע הלימודי והאישי שלנו.
תודה מיוחדת להוריי, שנמצאים כאן היום. תודה על כך שתמכתם, האמנתם ודחפתם אותי להמשיך בדרך הזו – גם כשהיא לא תמיד הייתה קלה או ברורה.
ותודה גם לקול ראון, בן זוגי היקר, שתמך בי בכל מה שעשיתי, ותמיד היה שם כדי לעודד ולהאמין בי גם ברגעים הקשים ביותר. קול, האמונה שלך בי והאהבה האינסופית שלך היו הכוח המניע שלי בכל שלב במסע הזה.
ולבתנו הבכורה, אייריס, שבלי לדעת העניקה לי השראה בכל יום. הרעיונות התמימים והכנים שלך לאמנות, הדמיון שלך, והדרך שבה את רואה את העולם הפכו לא פעם למקור יצירה עבורי. תודה על שאת מזכירה לי מה זה לראות את היופי שבפשטות, ותמיד למצוא את הקסם שבכל רגע.
תודה אחרונה גם לאחים שלי, קייסי ואית׳ן, תודה שעודדתם אותי למרות הלימודים שלכם, על השעות הארוכות בהם שמרתם על אייריס כדי שאוכל להתרכז. אני אוהבת אתכם ומחכה לרגע שאתם תעמדו פה במקומי.
חבריי למחזור, זה הזמן שלנו לצאת לדרך. להשתמש במה שלמדנו, ולהפוך אותו לאבן דרך בחיים שלנו – בעשייה, ביצירה ובדרך שבה נבחר לראות את העולם.
תודה לכולם, ואני מאחלת לכולנו הצלחה עצומה במסע הבא של חיינו." סיימתי את נאומי בצעקה רמה וזרקתי לאוויר את הכובע. אחריי כולם זרקו את כובעיהם לאוויר.
הלכתי לכיוון אן, שהגיעה לפה עם בן זוגה.
"היית מדהימה. מעניין אם בקרוב את תהיי פרופסור לאומנות. והשמלה נראית עלייך כאילו נתפרה בול בשבילך. את מהממת." אן לבשה שמלה ירוקה שמתאימה לצבע עיניה.
"אימא זה מאוד יפה!!!!!" אייריס אמרה וחיבקה אותי. כולם חייכו. לאחר מה שהרגיש כחצי שעה הטקס הסתיים, אחרי כל החיבוקים, הדיבורים  והמחמאות.
"לאן אנחנו נוסעים?" שאלתי כי לא זאת לא הדרך לבית שלנו.
"הפתעה." קול הגיב בחיוך. גלגלתי עיניים. אני שונאת הפתעות.
"נו תגלה לי. עכשיו. בזה הרגע. קול מייסון ראון. תגיד לי עכשיו." הוא הניד בראשו לשלילה.
"לא יקרה. תגלי בעוד כמה דקות."
התבאסתי אבל לא ניסיתי לשכנע אותו. אני אגלה ואז אני אחפור לו.
"תן לי רמז אחד לפחות. נו פליז קול." הוא שוב הניד בראשו לשלילה.
"הגענו למקום," זאת הספרייה העירונית, מה יש לו לחפש פה? נכנסנו לספרייה, כל החברים שלנו, המשפחה שלי ושל קול פה. מתי הם הספיקו להגיע? זה לא מה שאני חושבת, נכון?
קול כרע ברך, ההבנה נחתה עליי ודמעות התחילו לבצבץ בעיניים שלי.
"אבייגיל סמית', לפני 6 שנים נכנסת למרתף שלי ושל ניק כי שובצנו לעבודה ביחד. לא ידעתי איך החיים שלי עומדים להשתנות. לאט לאט התחלתי להרגיש אלייך רגשות שלא ידעתי איך לתאר אותם במילים. לא האמנתי שמישהו כמוני יכול להיות עם מישהי כמוך.
ואז אייריס נכנסה לחיינו. לא ידעתי מה זה אושר עד שקיבלתי את המשפחה שתמיד חלמתי עליה.
עכשיו אני כורע ברך מולך, מול אהבת חיי ואם ילדיי, בתקווה שנמשיך להיות ביחד עד שנהיה זקנים ואת תישארי מהממת כמו שאת. אז אביגייל סמית', יש לי שאלה חשובה עבורך. האם תינשאי לי ותהפכי להיות אישתי?" הוא סיים ודמעות נצנצו בעיניים שלו, אבל שבילים של דמעות ירדו מהעיניים שלי.
"כן! כן! ברור שאני אינשא לך!" הוא שם את הטבעת עם היהלום הכחול בצבע העיניים שלי ומשך אותי לנשיקה שהביעה רגשות אהבה ושמחה.
אני לא מאמינה שעוד כמה שנים אני אקרא אביגייל ראון.
"אני אוהבת אותך."