התו של המוזיקה

פרק 31

נ.מ קול

מתי שהייתי אצל אביגייל אימא כתבה לי שקונור מפונה באמבולנס לבית החולים בגלל התקף אלרגיה שהתדרדר. הוא אלרגי לבוטנים ברמה של סכנת חיים,גם אם הוא רק מריח בוטנים.אפילו ממרחק של כמה מטרים. לפי מה שהבנתי מאימא שלי הוא התיישב ליד מישהו שאכל כריך חמאת בוטנים בקפיטרית בית הספר כי לא היה עוד מקומות ישיבה פנויים. למזלו הרב, היה לו מזרק אפיפן בתיק. את האלרגיה לבוטנים הרופאים גילו שקונור היה בן שלוש, בדיוק ילד חדש ממדינה קטנה שנקראת ישראל שנמצאת במזרח התיכון הצטרף לגן בו קונור היה והציע לו לאכול את אחד החטיפים המוכרים של מדינת ישראל , חטיף שמכיל בוטנים ונקרא לפי מה שהילד אמר 'במבה'. אחרי שקונור אכל את הבמבה הראשונה הוא התחיל להתנפח בפנים להיחנק. בזכות החוק שיצא, שכל עובדי החינוך חייבים לעבור קורס עזרה ראשונה היה לגננת את הידע הבסיסי בטיפול במקרים כאלה והיא מיד טיפלה בקונור, אם לא היו שמים לב לזה בזמן רוב הסיכויים שקונור לא היה חי היום.אולי לפעמים אני מתנהג אליו חרא אבל הוא אח שלי ואני אוהב אותו מאוד. אחרי נסיעה באופנוע שארכה שעה וכמה פעמים נאבדתי במציאת הכניסה של המיון, זה יותר מסובך משיעורי מתמטיקה בבית הספר ואני לא סתם אומר. אחרי חיפושים נרחבים הגעתי לכניסת המיון. סוף סוף. החנתי את האופנוע בחנייה המיועדת לאופנועים ודוממתי את המנוע.
מולי התייצב בניין בן 6 קומות שנראה בן 15 שנים ונזקי הזמן הופיעו במקצת. שלט המיון שהפך לדהוי ומנורות הפלורסנט שתלויות מעל השלט מסנוורות באור עמום אבל עדיין מאירות בצורה מסוימת. צריכים לתקן את זה, חשבתי לעצמי.
כאשר נכנסתי בדלת האוטומטית של המיון וריח חומרי החיטוי הכו באפי.
הלכתי לכיוון הדלפק, שיגידו לי איפה קונור נמצא.
ליד דלפק הקבלה יש אחות או אח שהמטרה שלהם זה למיין לפי חומרת המצב לפני הכניסה לרופא.
"סליחה גברתי?" פניתי אל האחות במדי הרופא הלבנים שהתעסקה במחשב.
"כן? איך אני יכולה לעזור?" שאלה והרימה את מבטה אליי מהמחשב.
"את יודעת איפה קונור ראון נמצא?"
"אני יכולה לשאול מי אתה בשבילו?"
"אני אחיו הגדול." אמרתי והרעדתי את רגלי הימנית, אני ובתי חולים לא ממש הולכים ביחד מאז הפעם ההיא שנכנסתי לבית חולים בגלל אבא שלי. ושם גם גיליתי שאביגייל מתנדבת שם, שזה היה הדבר היחיד הטוב בבית חולים, אני עדיין חושב שהיא בלתי אנושית.
"הוא שוכב במיטה מספר 16. זה נמצא באגף ב'." היא חושבת שיש לי מושג בהתמצאות בבית החולים הזה? ממש לא. בקושי למצוא את המיון הצלחתי אז לנווט בתוכו? חס וחלילה. שחיפשתי את הכניסה למיון כמעט נכנסתי למחלקה של הקרדיולוגיה, נראה לי שככה קראו לזה. "לפני שאתה נכנס, אני מביאה לך תג מבקר. כל עוד אתה נמצא בשטח בית החולים אתה חייב שהצג יהיה תלוי על החולצה שלך." הסבירה והנהנתי.
היא הביאה לי את התג ותליתי אותו עם החולצה כמו שרשרת. "תוכלי אולי לכוון אותי למיטה שלו? אני לא ממש מכיר את המיון." זה לא כאילו שאני מבלה פה בזמן הפנוי שלי.
"כן בטח." היא קמה מהכיסא שעליו ישבה והלכה לכיוון הדלת האוטומטית הגדולה שעשויה מזכוכית חצי שקופה. לאחר מספר דקות שעקבתי אחרי הצעדים שלה בשקט הגענו למיטה מספר 16.
"תודה רבה גברתי." הודיתי לה. בחיים לא הייתי מצליח למצוא את המיטה בלעדייה. היא הנהנה והלכה חזרה לכיוון היציאה.
הסטתי את הוילון, קונור היה מחובר לנוזלים שהיו תלויים על עמוד מוזר כזה על גלגלים.
"היי קו, איך אתה מרגיש עכשיו?" שאלתי בדאגה לאחי הקטן, זה נראה כאילו הוא די התאושש ואני שמח על זה. "יותר טוב." קונור אמר בחיוך עייף, זה בטח לא כיף להיות במצב של סכנת חיים כמו זאת.
"אני שמח לשמוע." אמרתי וחיבקתי אותו חזק
"אני שמח שהגעת, איפה טימי וטומי?" קונור שאל את אימא. הפנים שלה עדיין דאגו לבנה הקטן ואני מבין אותה, אני גם אהיה אבא בעתיד הקרוב.
"הם בבית הספר, יש להם מבחן באנגלית. הם אמורים לבוא עוד מעט לפה." אחרי שתיקה שערכה מספר דקות אימא שברה את השתיקה בשאלה.
"אני הולכת לקנות לי אוכל, אתם רוצים גם משהו?"
"מק אנד צ'יז וקולה." אמרתי, מתחשק לי משהו מנחם וגבינתי. מק אנד צ'יז הוא אחד המאכלים המנחמים שיש ועונה על כל הקריטריונים של מה שמתחשק לי כרגע. וקולה כי זה המשקה האהוב עליי שאני אוכל ג'אנק פוד. זה מאסט אם אוכלים ג'אנק. זה פשוט חוק לא כתוב בספר החוקים של תרבות האוכל.
"אני רוצה בוריטו עוף מטאקו בל וקולה דובדבן." קונור אמר לאימא. זה גם טעים אבל שום דבר לא יכול לנצח את המק אנד צ'יז בקופסא להכנה מהירה שמוכן תוך חמש דקות במיקרו וכוס קולה קרה, סורי נוט סורי. היא יצאה מהחדר לקנות לקנות את האוכל, היא מצאה עבודה חדשה בתור מזכירה אישית של מישהו בכיר בחברת סייבר מצליחה. הצלחנו לעבור לבית נורמלי, זה קרה גם בזכות אבא של אבי. הדירה שאנחנו גרים בה כרגע היא דירת 5 חדרים ממוצעת שלאבא של אבי יש בעלות על הבניין, זה ממש עזר לנו כי השכירות שהוא נתן לנו לא במחיר האמיתי. המחיר נמוך לפחות ב15% ממה שהדירה הייתה אמורה לעלות בחודש.
בנתיים, כשחיכינו לאימא שתחזור מהקניות סיפרתי לקונור איך עבר עליי היום. ללימודים אני מזמן כבר לא מגיע, זה לא חשוב לי. אני מתרכז בחזרות להופעה שתתקיים עוד כמה ימים. קונור נרדם ואין לי שום כוונה להעיר אותו, הוא עבר חוויה טראומטית והגוף שלו ביזבז מלא אנרגיה. פאק אני מדבר כאילו אני איזה דוקטור מהולל. אחרי קרוב לשעה ורבע אימא חזרה עם האוכל, קונור היה שרוי בשינה עמוקה כאילו מישהו סימם אותו במורפיום. בזמן הזה גם טימי וטומי הגיעו והיו מותשים אחרי המבחן , שזה די מובן.
"אימא קנתה עוד קופסאות של מק אנד צ'יז אם אתם רעבים." אמרתי ולגמתי את השלוק האחרון מכוס הקולה הצוננת של טאקו בל. קולה זה מדהים.
"אני רוצה." טומי אמר , זרקתי לכיוונו את הקופסא והוא כמעט פספס אבל בשנייה האחרונה הוא תפס אותה. טימי לא ביקש אבל כמו שאני מכיר אותו הוא יאכל לטומי חצי מהצלחת.
כן בדיוק כמו שחשבתי, שטומי חזר עם הצלחת החד פעמית שכנראה לקח מאחת המסעדות פה בבית החולים טימי גנב לו את הצלחת וזלל הכל. חתיכת חזיר. טומי גם קנה בשבילו ובשביל טימי שתייה מוזגת, הם מוזרים ואוהבים פנטה, מי לעזאזל אוהב פנטה? כמובן שהייתי חכם והבאתי לטומי 2 קופסאות של מק אנד צ'יז ולא רק אחת כי ידעתי שזה יקרה.
לאחר כמה שעות ושכל תוצאות הבדיקות שהוא עבר יצאו תקינות. קונור קיבל טופס שחרור הביתה מבית החולים.
*****
לקראת שעות הערב המוקדמות יצאתי לסיבוב בשכונה, לראות איזה תעסוקה יש כאן ואם יש חנות לכלי נגינה. אנחנו גרים פה כבר כמה זמן ובחיים לא הסתובבתי בשכונה כמו שצריך.
נתתי לעצמי להשתחרר טיפה ולא בדקתי לפני זה מקומות פה בשכונה, אין לי מושג לאיפה אני הולך.
אני פשוט זורם עם הרגליים עד שאני אגיע למקום כלשהו. יש כאן הרבה צעירים, כנראה שיש איזה מועדון כאן בהמשך הרחוב. ברקע השמיים מתחילים להפוך לשחורים, עדיין קו האור הקלוש מופיע במרחק והשקיעה מהממת. שילוב של שחור,צהוב, סגול. זה כמו ציור. התקדמתי לאותו הכיוון ששאר האנשים הולכים. אני סקרן לדעת מה יש שם שכל כך מושך אנשים. מה אפשר להגיד? הסקרנות הרגה את החתול,מיאו. בדרכי למקום שכל שאר האנשים הולכים אני שומע פתאום לחשושים מאחד הסמטאות החשוכות. אז כמובן שהלכתי לכיוון הסמטה. רק שלא יקפוץ לי איזה ליצן רוצח או משהו. לא אתה קול, חתיכת משוגע. לאט לאט הקולות הפכו לברורים יותר והצלחתי לשמוע על מה מדברים שם.
"תקשיב אחי, אתה לא מבין איזה יפייפה אביגייל הפכה להיות. ראיתי אותה לפני חודש עם חברה שלה." קול גברי שלא זיהיתי אמר. מיד קפאתי במקומי בבהלה. אביגייל? שנייה אחרי זה סטרתי את עצמי במחשבה, יש מיליוני אביגייל בעולם. זאת בטוח לא אביגייל שלי. "אני יודע, גם אני ראיתי אותה. היא התנגשה בי בטעות. העיניים הכחולות שלה עדיין מהפנטות, תמימות וטהורות. קוראות לי להישאב לתוכן." עוד קול גברי שאני לא מזהה אמר. רגע. לאביגייל יש עיניים כחולות. טוב נו אולי זה סתם צירוף מקרים?
אני ממשיך להקשיב בתוך הצללים. מנסה לא להיראות, ממש כמו מרגל או מתנקש.
"השיער החום הבהיר הזה שכיף למשוך אותו ולהעביר בו אצבעות, הריח המתוק הזה של הוניל שנודף ממנה מעמיד לי את הזין ישר. החום והרטיבות שלה מעמידים לי את הזין ישירות שאני נזכר בזה. שהיא הייתה בת 16 היא הייתה יפייפה שאין כמותה אבל עכשיו בגיל 17? היא נראית כמו הפאקינג חלום רטוב של כל גבר. ועברה רק שנה. רק חבל שעכשיו יש לה חבר. היינו זוג מושלם ביחד, למרות שאני לא יכול להתכחש שהסוניה הזאת הייתה אחת הזיונים הכי טובים שהיו לי. אביגייל לא רצתה לשכב איתי, אבל כן זיינתי אותה עם האצבעות שלי, רק חבל שאבא שלה הגיע בדיוק והרס לי את התוכנית." מה. פאקינג. לעזאזל?! כל התיאורים האלה זאת אביגייל שלי. היא כמעט נאנסה? באותו הרגע ראיתי שחור.
לפי האור הקטנטן ממנורת הרחוב ראיתי שני צללים גדולים של גברים. רעש הצעדים שפוגעים בקרקע סימנו לי שמישהו הלך.כדי שהוא לא יראה אותי הסתתרתי מאחורי מכולת זבל גדולה.
בשקט בשקט התקדמתי לכיוון האדם שנשאר בתוך הסמטה. שהתקרבתי יותר ראיתי גבר בן גילי שנשען על אחד הדלתות ומעשן סיגריה. העצבים געשו בי ברמה מטורפת ושמעתי את הדם רותח לי באוזניים. אבל הסתרתי את זה. שלא יחשוב ישר שאני באתי לחסל אותו לגמרי.
"היי אחי, רוצה אחת?" הבן זונה שהניח את ידיו על אבי שלי מנסה לשחק אותו נחמד?
"אני כן רוצה משהו." שתסביר לי למה לעזאזל כמעט אנסת את אביגייל,  כמעט פלטתי מתוך עצבים אבל עדיין לא אמרתי. זה יחכה.
"מה אתה רוצה? יש לי קוק, מריחאונה, גראס, ג'וינט. החומרים הכי טובים בעיר." הוא ליטרלי מנסה למכור לי סמים? אני כבר לא שם.
"לא מעוניין בזבל שלך. עברתי פה במקרה ושמעתי משהו על איזה מלאכית עם עיניים כחולות ושיער חום בהיר, אני רוצה לראות אותה." אני משחק את המשחק באופן מושלם.
"סורי אחי היא לא איתי. יש לה איזה חבר." הוא גלגל עיניים באדישות ושאף שאיפה מהסיגריה שלו. "מבאס." עוד שנייה תבין מה זה מבאס שאני אפוצץ אותך מכות.
"כן. היא מהממת." הסוטה החרמן הזה מפנטז על איך הוא יאנוס אותה. אני רואה את זה על הגוף שלו.
"אני יודע."
"איך?" שאל בחשדנות ודרך על בדל הסיגריה שנגמרה. "אני לומד איתה בבית הספר." טוב זה לא שקר. זה די הדבר האמיתי היחיד שאמרתי לו בקול.
אחרי כמה דקות שהוא כמעט רייר עלייה בפנטוזים נוראיים החלטתי להפסיק עם החרא הזה."כי אני חבר שלה, ואתה צריך להיכנס לכלא על מה שעשית!" אמרתי בעצבים. משהו בפנים שלו השתנה והפך לפראי. המפלצת התעוררה, אויש כמה חבל. "אתה חתיכת בן זונה. גנבת לי את אביגייל שלי!" הוא סינן בעצבים. פה כבר איבדתי את שפיותי, אביגייל שלו?! הוא כמעט אנס אותה לעזאזל.
במהירות דפקתי לו אגרוף לפנים, ככה במשך כמה דקות שהוא מנסה לתת לי אגרופים בחזרה ואני בולם אותם, הוא הצליח לתת לי אגרוף בעין וכנראה שמחר יהיה לי פנס סגול אבל לא נורא.יש רק מנצח אחד בסיפור הזה והוא אני.
לא עשיתי לו נזק כל כך חמור, עד כמה שאני רוצה להרוג אותו אני אתן למשטרה לטפל בו.
אין סיכוי שיש לו את כל הסמים האלה והוא סוחר חוקי.