התו של המוזיקה

פרק 14

נ.מ אביגייל
 
אני ואן החברה הכי טובה שלי קבענו לעזור היום בבית חולים , אן רוצה ללמוד רפואה ולהיות רופאת ילדים שהיא תהיה גדולה.
אבא שלה הוא גם מנהל בית החולים אז בזכותו השגנו את ההתנדבות/ עבודה הזאת בתור עוזרות אחיות. דם זה לא משהו שאי פעם הלחיץ אותי , למרות הריח המתכתי שלו.
השעות התנדבות שלנו בבית חולים נכנסים לשעות של מגמת ביולוגיה , שתינו בחרנו בביולוגיה מורחב . לומדים שם גם אנטומיה וזה ממש מגניב. יום ראשון היום, אז אין בית ספר. זה כבר הפך להיות מסורת שבימי ראשון אנחנו הולכות להתנדב בבית חולים .
 
היא מתקשרת אליי, כמובן לא מפתיע . אני היחידה בינינו שיש לה רישיון .
 
"אני עכשיו יוצאת לכיוונך , תהיי מוכנה עוד 15 דקות"
"אוקיי"
 
הגעתי לבית שלה וצפרתי,  אמרתי לה להיות מוכנה כבר וכמו בכל פעם ייקח לה עוד חצי שעה לבוא בזמן שאני מתייבשת כאן באוטו.
 
אחרי חצי שעה היא סוף סוף יצאה מהבית שלה לבושה במכנס וחולצה פשוטים, במערכת היחסים שלנו אני כמו הבן , שונאת קניות. ואן כמו הבת , גוררת אותנו לכל החנויות בגדים האפשריות שיש בקניון.
 
"היי אבי מה נשמע?"
"חיה"  יותר סובלת מכאבי מחזור אבל נתמודד.
"תני לי לנחש , מחזור?"
"כן"
המחזור שלנו מסונכרן אחת עם השנייה.
 
במהלך הנסיעה אן השתלטה על המוזיקה והעבירה להארי סטיילס. היא  שמה את השיר watermelon  והתחילה לשיר בקולי קולות , יש לה קול נוראי. מצטערת אן אני מתה עלייך אבל הקול שלך פשוט נשמע נורא.
 
אחרי נסיעה של חצי שעה הגענו לבית חולים והתארגנו .
 
נכנסתי לחדר מספר 42C  . על המיטה שכבה אישה שנראית בשנות ה30 לחייה בחודש מתקדם של הריון.
 
"שלום גברתי , שמי אביגייל סמית' ואני מתנדבת כאן בבית החולים,  את רוצה לספר לי מה קרה?" שאלתי בקול נחמד כדי לא להלחיץ אותה.
"הגעתי לבית חולים בגלל התעלפות , אני מאוד מקווה שלא קרה משהו לתינוק שלי"
"אני אקח לך בדיקות חיוניות , באיזה שבוע את?"
"שבוע שלושים, חודש שביעי"
"הריון ראשון?"
"הריון שני, ההריון הראשון היה לפני שנתיים, יש לי בת מהממת"
 
היא הראתה לי תמונה של הבת הקטנה שלה , כן היא בוודאות יפה.
 
"המדדים שלך תקינים. יש לך אולי מחלות רקע , היסטוריה רפואית או אלרגיות?"
"אין לי מחלות רקע, עברתי ניתוח להסרת השקדים שהייתי בת 12, ואני אלרגית לגלולות נגד הריון מרסילון"
"אני רואה את זה בתיק האישי שלך. יש לך אולי מישהו לעדכן אותו? בעלך אם יש?"
"כמובן , בעלי עכשיו בעבודה אז אני לא בטוחה שהוא יוכל להגיע בשעתיים הקרובות אבל את יכולה להתקשר לאחותי הקטנה,  קוראים לה ורוניקה".
 
הוצאתי את הטלפון שלה וחייגתי לורוניקה אחותה , נתתי לה לדבר ויצאתי מהחדר , בכל זאת פרטיות.
 
הלכתי לעוד חדר , בחדר הזה היה ילד בן 8 עם רגל שבורה עם אבא ואימא שלו. לקחתי גם ממנו מדדים ורשמתי
 
ככה עד לארוחת צהריים , היא דווקא לא כזאת גרועה כמו בבית ספר.
 
אחרי האוכל נכנסתי לעוד כמה חדרים ואז בסביבות שעה חמש אימא שלי התקשרה ויצאתי לבלות לדבר איתה .
"היי אימא מה נשמע?"
"בסדר מתוקה , איך בבית חולים?"
"עזרתי ב14 מקרים. איך המסעדה? איזה מנה חדשה הכנת היום?"
"פיצה בסגנון ים תיכוני , זה יצא ממש טעים"
"טוב אימא אני חייבת לחזור , היה כיף לדבר איתך. ביי אימא"
"ביי מתוקה , בהצלחה" אמרה וניתקתי.
 
הלכתי לכיוון החדר האחרון שלי להיום , פתחתי אותו ולא ציפיתי שהוא יהיה שם.