התו של המוזיקה

פרק 7

נ.מ אביגייל
 
אני הולכת לכיוון בית הנופש שלנו ובנתיים משננת בעל פה את כל המושגים בכימיה לקראת המבחן מחר.
למזלי המפתח בבית הנופש הוא ביומטרי.
לא הייתי יכולה להיכנס לשם אם זה היה מפתח רגיל.
יש לי עוד חמש דקות הליכה ואני מגיעה.
למזלי , יש יום קבוע בשבוע שהמנקה באה לנקות את הבית , ויש גם מצרכים שלא מתקלקלים , כמו פסטה וקופסאות שימורים . מקסימום אם אני אהיה רעבה אני אקפוץ שתי דקות לסופר.
 
חציתי כביש ומכונית התנגשה בי ועפתי אחורה ונפלתי על התחת בכאבים, בעיקר ברגל שמאל.
הנהגת יצאה מהאוטו בבהלה.
 
"את בסדר????" שמעתי את נהגת הרכב שואלת.
"קצת כואב לי ברגל , אני מצטערת שככה התפרצתי לכביש , אני פשוט עייפה והלכתי לכיוון הבית שלי"
"אם כבר אני אשמה , את יכולה להזיז את הרגל?"
ניסיתי להזיז והצלחתי קצת אבל זה כבר לי בטירוף.
"כן אבל זה ממש כואב"
"חכי אל תזוזי אני מביאה משהו מהבאגז' , אני עומדת לקבע לך את הרגל בסדר?"
"אוקיי"
היא הוציאה את הטלפון מהכיס והתקשרה למישהו.
זה נחמד שהיא עוזרת לי , הרבה אנשים פשוט היו משאירים אותי לסבול
 
"מייקל , יש כאן מקרה של תאונת דרכים ופציעה קלה ברגל שמאל , אני עושה קיבוע ותביאו אמבולנס"
"עוד כמה דקות אמבולנס יגיע, הפרמדיק שיטפל בך , קוראים לו מייקל. אני בנתיים מקבעת לך את הרגל שלא תזוז"
"אוקיי תודה , את פרמידיקית?" שאלתי בין התלהבות לכאב.
"כוננת , אם אני נקלעת לסיטואציה כמו שלך אני מדווחת לתחנה ובנתיים מעניקה טיפול ראשוני"
"מגניב , אייייייי זה כואב"
"כן זה אמור קצת לכאוב, יש לך הורים שאפשר להתקשר? חברים ? משפחה?"
"כל המשפחה שלי ישנה"
"בת כמה את? את סובלת ממחלות רקע? יש לך אלרגיות למשהו? ומה השם שלך?"
היא שאלה בעודה מקבעת לי את הרגל.
"אני בת 17, אין לי מחלות רקע ,אני לא אלרגית לשום דבר וקוראים לי אביגייל"
"היי אביגייל אני אלה"
 
אלה סיימה לקבע לי את הרגל ששמענו סירנות של אמבולנס ברקע.
הפרמדיקים יצאו והוציאו מיטה כזה מוזרה.
"אתם לא צריכים קיבוע ללוח גב , אין לה פגיעה בעמש"צ* או בעמ"ש** , רק פגיעה קהה ברגל שעשיתי קיבוע" היא הסבירה להם וחצי ממה שהיא אמרה לא הבנתי.
"היי אני מייקל , את רוצה לספר לי מה קרה?"
"מייקל , עשיתי אנמנזה כבר. רק תפנו אותה לבית חולים כדי לבדוק שאין שום שבר ברגל"
 
התיישבתי על המיטה ומרוב העייפות שלי נרדמתי.
שקמתי ראיתי שאני בחדר בבית חולים שמכונות מחוברות אליי.
"יופי התעוררת" ראיתי את אלה יושבת על הכורסא ליד המיטה.
"לא היית חייבת להישאר"
"כואב לך?"
"ממש טיפונת"
"נשארתי כי המצב שלך קרה באשמתי , ובכל מקרה לא היה לי מה לעשות"
"מה עשו לי?" שאלתי בחשש .
"שמו לך תחבושת על הרגל , נקעת אותה . שוב אני כל כך מצטערת"
"הכל בסדר, מה השעה עכשיו?"
"חמש בבוקר"
 
פאק , עוד מעט מתחיל לי הלימודים.
"מתי אני אוכל להשתחרר הביתה?"
"מחר, את רוצה שאני אביא לך משהו?"
"מטען לטלפון? אין לי סוללה"
"כן איזה סוג טלפון יש לך?"
"אייפון 11 פרו מקס"
היא הוציאה מהתיק שלה מטען והביאה לי אותו.
"תודה רבה אלה"
"בכיף, את רעבה?"
"יש לי פסטה בתיק , את יכולה לחמם לי אותה?"
"כן כמובן"
היא חיממה לי את הקופסא עם הפסטה ברוטב קאצ'ו אל פפה והביאה לי.
"זה מריח ממש טוב , את הכנת?"
"אימא שלי"
"בתיאבון"
"תודה רבה אלה"
אחרי שסיימתי לאכול הרגשתי עייפות יתרה ונרדמתי שוב.
שקמתי שוב הסתכלתי בטלפון על השעה, 12:46,והוא היה על 100% כי הטענתי , 16 שיחות שלא נענו מאימא, אבא ואית'ן . כמה לא מפתיע שקייסי לא תתקשר אליי.
התקשרתי קודם כל לאימא ואבא וסיפרתי להם שעברתי תאונה קלה ואני עכשיו בבית חולים.
ואז התקשרתי לאית'ן.
 
"אבי???? זאת את?????" הוא שאל בהתרגשות.
"כן אית'י זאת אני"
"איפה את??? לא חזרת אתמול מהסטודיו לאומנות ולא ראיתי אותך היום בלימודים"
"אני בבית חולים , עברתי תאונה"
"אויייי את בסדר עכשיו??"
"כן אני בסדר , רק נקעתי את קרסול שמאל ומחר אני משתחררת"
"אוקיי תרגישי טוב אביייי, אני אבוא לבקר אותך מתי שאני אסיים ללמוד"
"אתה מזומן"
_______________
*עמש"צ – עמוד שדרה צווארי
**עמש – עמוד שדרה