Lost Angel

המלאך האבוד| פרק 14- מלאכים שיכורים.

הייי לכולם,

אז הפרק הזה הוא אחד הפרקים היותר ארוכים שיש בסיפור, מקווה שלא תתיאשו לקרוא באמצע :)

מצפה לראות תגובות ודירוגים. ובאמת אשמח לראת שיש לי כאן קוראים.

מוזמנים להיכנס לפרופיל שלי ולקרוא את הסיפור החדש שלי 'אלסנדריה'.

אוהבת מלא ותודה על הכול!

" מוכן דאניאל?", אדין עמד לידי, ספוג זיעה, וכהרגלו קיפץ במקום מהתרגשות. אני עדין ניסיתי לסדר את הנשימה שלי וירקתי בלי סוף על כר הדשא. אף פעם לא נשארו לי אנרגיות אחרי האימון, אך היום הרגשתי את האדרנלין מציף אותי בלי סוף. האימון המסכם נגמר לפני חמש דקות וכולנו עמדנו דרוכים ומצפים למוצא פיו של יאן.

יאן כאילו בכוונה לא מיהר ונראה נינוח. הוא הרשה לנו לשתות, לנוח, ללכת להתפנות, הכול כדי למתוח את הסבלנות שלנו עד הקצה. ניזכרתי ביום הראשון באיצטדיון הזה, כשיאן דיבר על אנשים שלא הצליחו והביט ישירות אליי, עד היום לא הבנתי למה עשה זאת. מאז עבר חודש וקצת, וכר הדשא הזה הפך לבית שלי- בית שפחדתי לאבד.

אחרי כרבע שעה שאדין קיפץ לידי יאן כיחכח בגרונו ושתיקה רועמת נפלה על כולנו.

" אז ככה", הקול העבה של יאן נשמע בוכל רחבי האיצטדיון. " אני מאוד מאוד מעריך את כולכם! השקעתם מאמץ אדיר בחודש האחרון וראיתי שיפור ענק אצל כולם. אך לצערי האקדמיה שלנו מוכנה לקבל רק עשרה מכם. אני מפציר בכם- בכול אלו שלא ישארו כאן - תמשיכו לנסות! תנסו שוב ושוב ושוב! בכולכם טמון כישרון עצום וחלקכם צריכים לעבוד עוד קצת כדי להראות אותו לעולם."

בעטתי באדין קלות והוא הפסיק לקפץ ונעץ בי מבט זועף, "ככה אני רגוע", הוא מלמל בכעס וחזר לקפיצות המעצבנות שלו.

" הבחור הראשון שהתקבל הוא כישרון אדיר שאני צופה לו עתיד זוהר אצלנו בקבוצה. אדין ברוך הבא לליברפול!" יאן חייך חיוך ענק ואדין נעמד דום, הוא נראה המום לגמרי. אני הייתי זה שדחף אותו קלות לעבר של יאן, שרקתי ומחאתי כפיים בטירוף. החזה שלי התפוצץ מגאה! אף פעם לא חשבתי שאהיה שמח כ"כ שמישהו אחר חוץ ממני יתקבל לאקדמיה.

" ריק אדמס, אנטוני סרחיו...." יאן המשיך להקריא שמות ועוד ועוד מחיאות כפיים נשמעו מכול עבר. בדיוק כשהתחלתי להרגיש את עצביי מאיימים להתפקע שמעתי את יאן קורא בשמי "דניאל סקוט!".

קיפצתי במקום בדיוק כמו אדין ומיהרתי ליאן ללחוץ לו את היד. הלחיצה שלו הייתה חזקה, "אני מצפה מימך להיות כוכב גדול יותר מאבא שלך." הוא לחש שלי וטפח על כתפי. מיהרתי לעבר אדין שכנראה שכח איפה הוא נימצא כי הוא זינק עליי ושנינו נחתנו בחבטה רמה על הריצפה; התגלגלנו מצחוק בזמן שיאן המשיך להקריא שמות ואדין לחש לי " אנחנו עכשיו ביחד לנצח." ולא יכולתי שלא לרחף ברקיע השביעי. החלום שלי התגשם! אני כדורגלן!!!