Lost Angel

המלאך האבוד| פרק 16 : אני אוהבת אותך, דניאל.

היי אהובות, המון תודה על התגובות בפרק הקודם. ממש מחמם את הלב לראות את התמיכה, התגובות והדירוגים.

אשמח לשמוע מה דעתכן על הפרק :)

בנוסף עלה גם פרק נוסף בסיפור השני שלי, אלכסנדריה, אשמח אם תציצו גם שם.

אוהבת המון :)

בראשון לנובמבר, יום אחרי המסיבה המטופשת שלי, עמדתי באיצטדיון הענק שלי ליברפול לבוש טייץ צמוד שחור, חולצה צהובה זוהרת ו-ווסט תואם. כובע גרב היה חבוש לראשי והרגשתי את רגליי קופאות מבעד לנעלי הכדורגל שלי.

אדין עמד לידי כהרגלו, רועד מקור גם כן. טיפות גשם גדולות וכבדות נפלו על ראשינו ואני חשדתי שזה לא גשם רגיל אלא גשם שמעורב עם ברד.

עד כמה חסרי מזל אנחנו שדווקא באימון הראשון יורד גשם ארור?

משכתי באפי בדיוק כשיאן הודיע שסיימנו עם החימום והמתיחות ועכשיו נתחיל לשחק. הוא חילק אותנו לשתי קבוצות שוות והתחלנו לרוץ. לא הבנתי איך שאר הבנים מצליחים להיכנס למשחק, אני רצתי רק כדי להתחמם! הכדור היה הדבר האחרון שעניין אותי.

לפני המתיחות והחימום יאן הציג אותנו, החדשים, לשאר חברי הקבוצה הותיקה. הכרתי את כולם בשם והאמת שדיי התרגשתי להכיר שחקני כדורגל אמיתיים שעולים לשחק עם קבוצת הבוגרים מידי פעם.

ידעתי מי הם הכוכבים המבטיחים של הקבוצה ומי הם החדשים, הפילוג נראה לעין. ואני ממש קיוותי למצוא את מקומי ולהסתדר.

אדין התנגש בי בכוונה ופלט "תתחיל לשחק דאניאל!", למרות שהוא היה בקבוצה היריבה. לפחות אני עם הטמבל הזה, חשבתי בליבי. לפחות כבר יש לי חבר בקבוצה הזאת...

אחרי שלוש שעות יאן פיזר אותנו בזריזות, הקבוצה הבוגרת הייתה אמורה להגיע לאימון ולא משנה כמה התחננו להישאר לצפות בהם הוא לא הרשה לנו, "קדימה! כולם הביתה לפני שיתחיל לרדת מבול!".

אם ריחמתי על עצמי באותו בוקר על הקבוצה הבוגרת ריחמתי פי מאה. בדיוק כשסיימנו להתאמן רעם נשמע מרחוק וכולנו ידענו שבאמת עומד לרדת מבול.

אדין מיהר לשיעור שיפור האנגלית שלו שהיה במרחק חמש דקות הליכה מהאיצטדיון ואני הלכתי לכייון הרכב שלי שעמד בחניה. ברגע שפתחתי את הפלאפון ראיתי חמש שיחות שלא נענו ממל והלב שלי נפל לריצפה. אלוהים....לוסי...קרה משהו ללוסי!

מיהרתי לחייג אליה, אחוז טירוף ועומד מתחת לגשם השוטף, "מל!? מל מה קרה?", צעקתי ברגע שהיא ענתה.

"היי!", קולה נשמע עליז משום מה, "הכול בסדר! איפה אתה? רציתי שניפגש היום."

פלטתי אנחה, אני חייב להפסיק להיכנס לפאניקה בכול פעם שהיא מתקשרת אלי כמה פעמים, הרי לוסי בסדר! עומדים לשחרר אותה הביתה השבוע, הסרטן נסוג שוב.