גשם שוטף ירד בחוץ. הטיפות התנגשו בחלון בחוזקה, מרעידות את הזכוכית הדקה.
ישבתי בשיעור ספרות בשולחן האחרון בכיתה, צמוד לחלון. במהלך חצי השעה האחרונה כול מה שעשיתי היה להביט מהחלון, הסתכלתי לעבר המגרשים ונאנחתי, סביר להניח שהאימון היום מבוטל.
בדיוק כשהמחשבה עברה בראשי הפאלפון שלי השמיע צילצול והבנתי שקיבלתי הודעה.
גברת הייזרל, המורה הקשישה והממורמרת שלי לספרות, נעצה בי את מבטה החשדני מיד.
"סקוט! מה אמרתי לגבי פאלפונים בשיעור שלי?!", היא נבחה.
"בסדר...בסדר", מלמלתי. היא הביטה בי עוד כמה שניות ואז חזרה לעינינה.
ברגע שהיא הסתובבה קראתי את ההודעה מתחת לשולחן, "המאמן אמר שהאימון מבוטל היום,תעבירו. "
"בית ספר מסריח", סיננתי בשקט.
"יש בעיה, סקוט?", היא חתיכת מורה מעצבנת!
"ארורה תיהיי, ליברפול!" כריסטיאן צעק בדרכנו הביתה.
אני הלכתי בשקט, עצבני מתמיד.
"זה תמיד ככה, יורד פה גשם כול שני וחמישי. אם בית הספר הזה היה נורמלי היו בונים לנו מגרש עם גג!", אמרתי.
פול שהלך מצידו האחר של כריסטיאן נחר בבוז, "מה עוד תבקשו?! ג'קוזי במלתחות?".
"אתה בכלל תשתוק!", יריתי לכיווני.
"וואו, היי!" כריסטיאן נעצר. "אז כן רבתם! לא הבנתי למה אתם לא מדברים."
"לא רבנו", פול אמר בשקט.
"כן רבנו", סתרתי את דבריו, "וכדי שתימצא לך מקום לגור בו, אני לא רוצה לראות אותך אצלי בבית."
כריסטיאן נראה המום, במשך כול השנים שבהם הכרנו אני ופול אף פעם לא רבנו, אף פעם!
בדיוק הגענו לפינת הרחוב כשפול פתח את פיו כדי לענות אך אני הקדמתי אותו: "אוקיי, ביי לכם. תהנו בגשם", מכונית שחורה התקרבה לכיווננו ופול הרים גבה.
"אתה חושב שאני כמוך? ללכת עד לתחנה המסריחה הזאת ולהירטב בגשם?", מלמלתי וניכנסתי לתוך הרכב.
***
הגעתי הבייתה אחרי עשרים דקות, ייבש ומאושר. נכון, אנדרו יכול לקחת ממני את המפתחות של המכונית שלי אבל אני עדין רשאי להשתמש בנהג הפרטי שלנו.
נכנסתי הבייתה עם חיוך ניצחון על פני, רציתי למצוא את אנדרו ולירוק לו בפנים.
לרוע מזלי באמת נתקלתי בו, ברגע שניכנסתי לסלון ראיתי אותו יושב על אחת הכורסאות וקורא עיתון.
YOU ARE READING
Lost Angel
Romansaהמלאך האבוד : הסיפור מגלגל את חייו של דניאל סקוט, נער בריטי שחולם להיות כדורגלן מקצועי כמו אביו.
