Lost Angel

המלאך האבוד| מה שלא הורג מחשל.

 היי, מקווה שיש כאן חבר'ה שקוראים :)

אשמח לראות תגובות ולשמוע מה דעתכם על הסיפור :)

תהנו !

——————————————————————————————————————————————-

לא הצלחתי להירדם, כול אותו הלילה התהפכתי במיטה מצד לצד. המחשבות שלי לא נתנו לי מנוח. האימון הראשון צריך להתקיים בבוקר שלמחרת, אימון ראשון שיקבע כ"כ הרבה.

לקראת שתיים לפנות בוקר קמתי, התרגזתי על עצמי שלא הצלחתי לישון, כמו ילד קטן וטיפש. התיישבתי על עדן החלון הגדול שהיה לי בחדר, הרחוב שלנו היה שקט, רק הפנסים הצהובים האירו את המדרכה. מה אני אמור לעשות עכשיו? אף פעם לא הקדשתי מחשבה על מה יקרה אחרי שאתקבל לקבוצת פאר, אף פעם לא חשבתי על מה שיידרש ממני כדי להצליח. אני אצטרך להחסיר מבית הספר באופן קבוע, אני אצטרך להגיע כול יום לאימון, אני אצטרך להתאמן גם בבית, עד מאוחר בלילה.

החיים שלי עמדו להיכנס לתקופה חדשה, תקופה שכולה כדורגל. ואז ראיתי את זה; פיסות קטנות נפלו מהשמיים ונחו על המדרכה. לקח לי כמה שניות להבין שאלה הם פתיתי שלג. השלג הראשון.

השלג הראשון תמיד הזכיר לי דברים רעים, אמא שלי נפטרה יום אחרי השלג הראשון. הייתי בן אחד עשרה, ונשארתי ער כול הלילה לצפות בפתיתי השלג הצונחים על המדרכה ונמסים מיד. כמה שעות מאוחר יותר אמא שלי נפטרה.

ניערתי את ראשי, השלג הקדים השנה, לפחות בחודש. חיוך מריר עלה על פני והמשכתי להביט ברחוב השומם. צלצול הפלאפון שלי הקפיץ אותי, ראשי נחבט בחלון ופלטתי קללה, ממהר להגיע לפלאפון.

"ה...הלו?", נאנקתי בכאב, מספר לא מזוהה הופיע על הצג. מי המפגר...?

"דני...דניאל?!", קול מתייפח נישמע מעבר לקו.

הכאב בראשי עבר כמעט מיד, לא הצלחתי לבלוע את רוקי."מל! מה קרה?", הקול שלי נישמע מבוהל.

"זאת אחותי..." מל יבבה.

"מה?!", זינקתי מעדן החלון, מתחיל לחפש אחרי מכנסים וחולצה.

"היא ב...בטיפול נמרץ. אני לא יודעת...הפסיקה לנשום" היא התחילה להיחנק מהדמעות שלה ובקושי הבנתי משהו.

"איפה את?", סוף סוף מצאתי חולצה ארוכה ומיהרתי ללבוש אותה, לוקח את המעיל ויוצא מהחדר במהירות.

"ב...בבית...חולים", היא נאנקה.

"אני בדרך."

 רק רבע שעה לקחה לי כדי להגיע לבית החולים, נהגתי כמו מטורף והודיתי בליבי על כך ששום שוטר לא הוצב ברחובות באותה שעה. החניה של בית החולים הייתה כמעט לגמרי ריקה, חניתי את המכונית על שתי חניות בפיזור נפש ובקושי זכרתי לנעול אותה. הידיים שלי רעדו, לא הבנתי מה מל אמרה לי. היא חיה? לוסי עדין בחיים?התפרצתי לתוך הבניין; הכול ריק, אף אחד לא היה בעמדת הקבלה. מה זה בית החולים המזורגג הזה?