Lost Angel

המלאך האבוד| פרק 32- אבא.

אהובות יקרות! באמת שאני כבר לא יודעת איך להודות לכן על כול התגובות המדהימות ועל כול התמיכה.

נשארו עוד ארבעה פרקים עד לסיום הסיפור, והאמת שלי כבר עצוב...נורא נהנתי לכתוב את הסיפור, מקווה שאתן נהנות לקרוא אותו.

מחכה לראות את התגובות שלכן, כי באמת שעכשיו זה הזמן!

אוהבת מלא 3>

==============================================================================

השעה הייתה קרובה לשתיים לפנות בוקר כשהגעתי סוף סוף הבייתה. שילמתי לנהג המונית ואז מיהרתי לרוץ לכניסה הראשית, נרטב עד לשד עצמותיי מהגשם השוטף שירד.

רעדתי מקור, המדים הקצרים שלי נרטבו והתייבשו על גופי יותר מידי פעמים היום.
אנדרו חיכה לי בסלון, לבוש בחלוק אדום כדם ובנעלי בית שחורות. הערתי אותי משינה לפני כחצי שעה והוא נראה זעוף ביותר.
"מה היה דחוף כול כך?!" הוא נבח לעברי ברגע שרגליי עברו את הסף.
ניצבתי מול אבא שלי, רועד ונוטף מים, אחרי שלא ראיתי אותו כמה חודשים טובים. איפה ה"שלום דניאל. מה שלומך?" איפה החיבוק האבהי? מילה קטנה וטובה לבן שלך?
"אנדרו," פתחתי. אני אשחק במשחק שלו, משחק 'חסרי לב' התמידי שלו " אתה זוכר את הבחורה שעזרת לי איתה בתחילת השנה?" החלטתי ללכת ישר לעניין.
עניו הירוקות של אנדרו הצטצמצו "אהמ," הוא פלט.
" הסרטן חזר עכשיו. ואני יודע, " התקרבתי אליו בכמה צעדים, מנסה לדבר לליבו. "אני באמת יודע כמה אתה עסוק, וכמה אנחנו רחוקים אחד מהשני, אבל בבקשה אנדרו, אני צריך את העזרה שלך."
"תפסיק לנסות ללקק לי. מה אתה רוצה?"  פרצופו הזועף לא נרפא, הוא התיישב בחבטה רמה על הספה ומלמל משהו על שתיים בלילה.
לקחתי נשימה עמוקה, מרגיש את דמי מתחיל להתרתח, "יש לה לוקמיה. אבל אתמול הורפאים מצאו תאים סרטניים בקיבה שלה. הם אומרים שניתוח לא יעזור ושמצבה אבוד." עצרתי לרגע, מקווה שאמא שלי עולה לנגד עניו באותן דקות.
"אתה זוכר ש...שגם לאמא אמרו אותו דבר? ואז מצאת מישהו שהסכים לנתח?" ניסיתי את מזלי.
אנדרו נעץ מבט בנקודה מסויימת בקיר שמאחורי, הוא שתק כמה דקות ואני קיוותי שהוא מנסה להיזכר בשמו של הרופא שהגיע מלונדון במיוחד בשביל לנתח את אמא שלי, כמה שעות מאוחר מידי.
"אהמ" אנדרו אמר שוב.
באותו רגע רציתי לחבוט בו, אולי הוא יועיל בטובו פעם אחת בחייו לעשות משהו למען הבן היחיד שלו?
אבל במקום לפתוח ריב נוסף שתקתי ונשכתי את שפתיי, יודע שאם הוא יעזור זה יהיה רק בדרך שלו.
"הרופאים אמרו שאין מה לעשות?" קולו נשמע אחרי דקות שהרגישו כמו נצח.
"כן אבל-"
"אז אין מה לעשות דניאל, תמצא לעצמך חברה חדשה." הקול שלו היה קר .
"מה זאת אומרת?!" עכשיו כבר עמדתי להתפוצץ.
"תתרכז בכדורגל לפני שהבחורה הזאת תגרור אותך לאבדון." הוא מלמל ופנה לצאת מהסלון.
הוא לא אמר את זה עכשיו. הייתי בטוח שהפנים שלי האדימו בבת אחת, נעמדתי מולו לפני שהוא יצא מהחדר.
"זה מה שאמא עשתה לך?" שאלתי בארסיות. אם הוא לא מבין מהי שפת בני האדם אני יכול גם לדבר בשפה שלו.
אנדרו נעצר ונעץ בי מבט חד, "זוז לי מהדרך, אידיוט." הוא ניסה להזיז אותי אך אני דחפתי אותו בחזרה לסלון.
"זה מה שאתה מנסה לעשות? לא הצלחת להציל את אמא ועכשיו אתה חי בגיהנום משל עצמך! אתה רוצה שגם אני יאבד את האהבה שלי? " דחפתי אותו שוב.
"דניאל!!!" הוא שאג, עניו נצצו בכעס, בדיוק כמו שלי.
" פעם אתת, אנדרו! פעם אחת בחיים אני מבקש מימך לעשות משהו שאתה-"
"פעם אחת?!" הוא ירק, "כול החיים שלך אתה מבקש ממני דברים חתיכת מפונק אידיוט שכמותך! תלמד שלא כול מה שתרצה אתה תקבל!" הוא המשיך לצעוק.
" אני רוצה שאבא שלי יעזור לי!!!" עניתי לו בצעקה, "איבדת את אמא שלי אנדרו! אתה לא יכול לתת לי לאבד גם אותה."
ראיתי אותו נושם עמוק, "אין לי מה לעשות." הוא אמר את זה בלחש, גורם לי לאבד את העשתונות לגמרי.
"אתה יכול! אתה יכול לעשות הכול עם הכסף שלך!!! ואני צריך אותך עכשיו!".
" אתה לא מבין שיום אחד היא תמות?!" הוא צעק לפתע, "יום אחד היא תמות וצפוי לך גורל עלוב כמו שלי, ילד טיפש שכמותך!".
"אני אוהב אותה!" הדיבור בנינו נהפך לקרב צעקות, שנינו עמדנו אחד מול השני עם פרצופים אדומים וזועמים.
" גם אני אהבתי את אמא שלך!".
"אתה בגד בה במשך שנים! איזו מין אהבה זאת?!" לא הצלחתי לשלוט בעצמי.
" מי אתה שתדבר איתי על אהבה?" הוא צרח והלך לקראתי, דוחף אותי מחוץ לסלון וידעתי שעד מהרה הוויכוח הזה יהפוך לאלים.
" אני צריך שתעזור לי אנדרו! ואתה תעזור לי!!!" דחפתי אותו בחזרה.
" המוח הדפוק שלך צריך לקלוט דבר אחד דניאל! היא תמות וזה לא משנה מה תעשה!" הוא תפס את ידיי והדף אותי ממנו, מנסה שוב להימלט לחדרו.
" חתיכת בן זונה!" צעקתי, "בגלל שרע לך בחיים אתה מנסה לגרום לי להיות אומלל כמוך! אתה לא תצליח! אני באמת אוהב אותה! אני לא בן זונה כמוך שיבגוד בה מתחת לאף ואז ייתן לה למות לבד מסרטן-" האגרוף של אנדרו תפס אותי לא מוכן, הוא חבט בי בכול הכוח ונהדפתי לקיר האחורי.
"אל תדבר אליי ככה! תגיד תודה שנתתי לך כול מה שהיית צריך בחייך!" ראיתי שהוא רועד. זאת הפעם הראשונה בחיים שהוא הרים עליי יד, הפעם הראשונה בחיים שהצלחתי לחדור את לב הקרח שלו עם המילים שלי.
"נתת לי הכול?" הרגשתי דם בתוך פי אך לא היה לי אכפת, השנאה כלפי האיש שמולי גאתה בי.
" אתה לא יודע מה זה לאהוב אנדרו! אתה הבן אדם הכי עלוב שהכרתי בחיי!" לפני שהוא חבט בי שוב תפסתי את ידו ודחפתי אותו לריצפה. הוא איבד את שיווי משקלו ונפל על הגב, ואז זינקתי עליו ונתתי לו אגרוף ישר ללסת.
ואז עוד אחד ועוד אחד; עד שהוא הפסיק לזוז מתחתיו, "וזה בשביל אמא שלי חתיכך זבל! היית צריך למות במקומה" הנחתתי עליו אגרוף אחרון בדיוק כשהאור במסדרון שמחוץ לסלון נדלק. שמעתי את קולו של פול, והדבר הבא שהרגשתי הוא את זרועותיו תופסות אותי וגוררות אותי מעל אנדרו.