- עשרה חודשיים לפני -
"היי! דניאל!", הצלצול נשמע ברחבי בית הספר והתלמידים מכול כיתה נהרו החוצה, כולם ממהרים להגיע לביתם. הגברתי את קצב הליכתי, מקווה להתחמק מהקול הלא מוכר שכנראה קורא לי.
"דניאל! היי - סקוט!", טוב עכשיו הוא בטוח מדבר אליי.
הסתובבתי בלית ברירה לכיוון נער נמוך עם פנים ארוכות ואפרפרות, הוא היה רזה ומעט מגושם, עניו החומות בהו בי מבין משקפיו.
"אה...מי אתה?" שאלתי.
הנער הושיט לעברי את ידו, "קולין, קולין גרייס! אנחנו לומדים ביחד ביולוגיה, נעים להכיר אותך רשמית ." היד המושטת שלו נשארה באוויר שניות אחדות עד שהבין שאין לי כול כוונה ללחוץ אותה. הבטתי בו עוד כמה רגעים ואז הסתובבתי והמשכתי ללכת לכיוון החנייה.
"לא, לא, לא! רגע, רק שנייה!" הוא תפס את רצועת התיק שלי מאחור ואילץ אותי לעצור.
"נו מה עכשיו?", שאלתי בקוצר רוח. לא היה לי מושג מי הוא או מה הוא רוצה ויותר חשוב- אני עומד לאחר לאימון הכדורגל שלי.
"רק שתדע שאני מאוד מעריץ אותך! אתה בהחלט אחד השחקנים המוכשרים שיצאו מבית הספר!", הוא ציפצף ואני גלגלתי עניים .
"סיימת?"
"אני אה...עורך מסיבת יום הולדת ואני נורא נורא אשמח לראותך שם!", הוא נראה נלהב והושיט לי דף נייר שנראה כמו הזמנה, עיינתי בה במהירות.
"זה בעוד חודשיים", מלמלתי בחוסר סבלנות.
קולין צחקק, "נכון! אבל אני אוהב לסדר ענינים לפני הזמן".
"מה שתגיד", מלמלתי והתחלתי ללכת, שמעתי את קולין קורא אחריי "אתה תבוא?".
"ממש לא!", צעקתי מעבר לכתפי וזרקתי את ההזמנה על הריצפה, מוודה שקולין ראה זאת.
ברגע שיצאתי מחדר ההלבשה לכיוון מגרש הכדורגל הקטן ששימש את בית ספרי לאימון קבוצת הכדורגל שלו, ראיתי כדור שעף אליי.
"תחשוב מהר!", שמעתי קול בדיוק בשנייה שהושטתי יד לתפוס את הכדור.
"זה לא עובד עליי, פול!" קראתי לעבר חברי שעמד בקצה המגרש והקפיץ כדור עם שאר הקבוצה.
"צהריים טובים סקוט, איפה בדיוק היית?", קולו של המאמן נשמע מפתח המחסן, הסתובבתי לאט.
"ממש פה מעבר לפינה, דילן, בשיעור" השבתי בארסיות.
דילן הרים גבה, "המאמן בשבילך."
"תזכור מי מזרים כסף לקבוצה העלובה הזאת ." מלמלתי ובעטתי כדור לעבר השער, הכדור חלף ליד המשקוף ושמעתי את המאמן שלי, דילן פלטשר, נוחר בבוז.
YOU ARE READING
Lost Angel
Romansaהמלאך האבוד : הסיפור מגלגל את חייו של דניאל סקוט, נער בריטי שחולם להיות כדורגלן מקצועי כמו אביו.
