ההתחלה של הסוף- דארסי סטיילינסון. [2]

פרק 31

אחרי שהלכתי מהבית של טום, התקשרתי לקיילי ואמרתי לה שהוא קיבל את זה בטוב, היא כל כך שמחה לשמוע.
אם מישהו היה נתקל בי ברחוב, הוא היה רואה שבכיתי, לא משהו טוב במיוחד.
בדרך הבייתה ראיתי את קיילה, היא הסתכלה כמה פעמים, הזעיפה את פניה והלכה לצד השני, טוב גם אני לא הייתי רוצה להיתקל בה.

כשנכנסתי לבית, הורי כבר היו שם, "למה את בוכה דארסי?" אבי הארי שאל לאחר שנעלתי את הדלת, התקדמתי לעבר גרם המדרגות "בלי שום סיבה, כלומר הייתי אצל טום וצפינו בסרט עצוב אז בכיתי ממש הרבה." שיקרתי, לצערי הרב, "אוקיי מה שתגידי ילדה." אבי לואי אמר, וציחקקתי קצת.

עליתי לחדרי והחלטתי, שמחר ביום הולכת 18 שלי, אני אגיד להם.
אני אגלה להם שאני זוכרת.
זה הדבר הכי טוב שקרה לי בזמן האחרון, זה ואני מניחה שגם ההריון שאני צריכה לספר להם מחר.

אני כל כך מפחדת מהתגובה שלהם, אני לא רוצה שהם יגרמו לי לעשות הפלה, כי אני רוצה את התינוק הזה בכל מעודי.
יהיה לתינוק הזה את הסבים והמשפחה הכי שווה.

סבתא אן וג'והאנה כל כך ישמחו! הן כבר ממש מבוגרות אבל עדיין חיות, וימשיכו לחיות, הן הסבתות הכי חמודות שיש, וגם הבעלים שלהם, ואחות של אבא הארי ואחיות והאח של אבא לואי.
אני כל כך אוהבת את המשפחה שלי, אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיהם.

אני מניחה ש....טוב אני לא יודעת מה, אולי הם לא היו מזהים אותי וחושבים שאני מישהי אחרת אבל...
הנה אני, דארסי סטיילס שנזכרה במי שהיא.