ההתחלה של הסוף- דארסי סטיילינסון. [2]

אפילוג

רעשים נשמעו מלמעלה, לא ידעתי מה קורה, הבטתי בטום בעיניים מכווצות והוא רק נישק את ראשי "הכל בסדר, היא פשוט נמרצת."
"נמרצת?!" התרחקתי ממנו במהירות, והוא פשוט צחק "טום!! זה שזה היום הראשון לשנה האחרונה שלה בבית ספר- אלא אם כן היא תמשיך לעוד שנתיים, לא אומר שהיא צריכה להיות נמרצת." אמרתי בקול מאשים, קנדל, חברתי מספרד הסכימה איתי, היא באה לביקור עם המשפחה שלה, בעלה יושב, ובקושי מבין אנגלית, והוא מסתכל על הבן שלהם סנטיאגו משחק עם סיימון שלנו, המחזה היה משעשע.

"אמא!!" סול רצה במדרגות, חייכה לקנדל ובאה מאחוריי, "מה קרה סול?" הסתובבתי אליה והורדתי את עצמי לגובה העיניים שלה, "מיה רוצה לאפר אותי, תגידי לה לא! אני כולה בת 14! אני לא צריכה איפור!" צחקתי קצת ממה שהיא אמרה, וחיבקתי אותה "אני אגיד לה." קמתי במהירות, בזמן שסול, ששיערה היה קלוע לצמה, ועיניה הכחולות ושיערה הבלונדיני-חום היה בולט, והתלבושת הקצת יותר מידי קצרה תפסה את עיני בזמן שהלכה לקנדל.

"סול! מה קרה לבגדים שלך?" היא התעצרה פתאום, הסתובבה לאט, והתחילה לגמגם, ואז נשמעה צעקה "אמרתי לך שהיא תראה את התלבושת החדשה שקנית!" פניה של סול האדימו מכעס והיא רצה בחזרה ללמעלה, מתנגשת בדרך באח שלה בן העשר שהביט בה בבלבול צועקת לאחותה הגדולה "מיה!! את עוד תשלמי על זה!!" מקס הלך לכיוונו של טום ושאל אותו "אבא, אתה הולך לבוא למשחק הכדורגל שלי?" טום חייך מאוזן לאוזן, "בוודאי." וחיבק אותו, סיימון בן הארבע הסתכל עליהם וקימט את מצחו, ואז פתיחת הדלת נשמעה.

"אלוהים אדירים היא לא מפסיקה להקיא עליי הבת שלך דארסי." קיילי אמרה, מושיטה לי את אפריל לידיים, אפריל רק נולדה, ואפשר היה לראות את יופיה.

אחרי אולי עשר דקות, קנדל ומשפחתה הלכו, ולקחו איתם את קיילי שלא הפסיקה לדבר, ולבסוף מיה ירדה בחיוך ניצחון "אני מוכנה!" סול ירדה אחריה בבוז מוחלט, וטום חייך, "אבא אל תחייך זה לא מצחיק! היא שמה לי מסקרה ואודם!" המבט הכועס שלה הפך את זה למוזר יותר, "אין זמן להוריד, אחת שתיים למכונית." הוריתי, וסול נאנחה בכעס, סיימון היה בידיו של טום ואפריל בידיים שלי- עד שמיה אמרה שהיא תשים את אפריל בכיסא שלה בזמן שאני אנעל את הבית.

כשנעלתי את הבית, ווידאתי שהוא נעול, והתקדמתי למכונית, אפריל ישבה מקדימה לידי, נכנסתי למכונית וחזרתי את עצמי, כשטום הוא הנוהג, "כולם כאן?!" צעקתי, "כן!" הם צעקו בחזרה, צחקתי, הסתכלתי על טום שהסתכל עליי ואז נישק אותי, ברקע נשמעו קולו של 'איכס.' וזה רק גרם לי לצחוק יותר, שהתנתקנו טום צעק "ונוסעים!"

הגענו לבית ספר, הורדתי את אפריל מהכיסא שלה, וכך גם טום עשה עם סיימון, סגרנו את המכונית וחיכינו, בינתיים, חברים שלהם באו עם הוריהם ונופפו לילדים שלי, שרצו לקבל את פניהם וחזרו.

ואז הם הגיעו, כל המשפחה, וקיילי באה עם ארבעת הילדים שלה, יש את בן שהגיל שלו הוא 18- כבר סיים ללמוד, יש את מלאני- בת 16 וחברתה הטובה של מיה, אלכס- בן 10 חבר טוב של מקס, ולבסוף יש את הקטנה של המשפחה בת השלוש, ולה קוראים אנג'ל.
משפחה מיוחדת בסך הכל.

ההורים שלי, הארי ולואי הגיעו וחיבקו את הילדים, המשפחה עברה כמה רגעים עצובים בחיים, וכמה הלוויות באמצע... אבל זה עבר למרות הכאב שיש בנו.

כל הדודים שלי באו, זאיין ופרי, נייל ומליסה וליאם וסופיה, גם אחיות ואח של אבי לואי באו! וגם אחותו של אבי הארי באה! היה נחמד לראות אותם שוב.

ביקשנו מעובר אורח תמים לצלם את המשפחה, אומנם הוא היה בשוק, אבל צילם במצלמה, כשהסתכלנו ראינו עד כמה התמונה ייצאה יפה, ואני כמובן התרגשתי.

ואחר כך, שחררנו אותם לחופשי, הילדים הקטנים רצו לכיתה בזמן שמלאני ומיה נשארו, "אמא?" הסתכלתי עליה "מצטערת על מה שעשיתי לסול." היא נאנחה "זה בסדר מיה, זה בסדר, ומזל טוב ליום ההולדת ה16 שלך, אני זוכרת שרק אתמול נולדת, זאת הייתה לידה קשה, ראשונה וכואבת, אבל בסוף קיבלנו מישהי יפהפיה וחכמה כמוך." הושטתי את ידי והיא תפסה אותה, "אני אוהבת אותך אמא, וגם אותך אבא." היא חיבקה את שנינו, ואז אמרנו לה כל אחד בנפרד שאנחנו אוהבים אותה, והיא החכה עם מלאני לכיתה.

ההמולה התפזרה, קיילי הלכה וכך כל הדודים שחייכה אליי, ההורים שלי לקחו את מקס ואפריל איתם, את מקס הם לוקחים למעון, ואת אפריל אליהם הביתה.
אני וטום נכנסו בשקט אל המכונית, האווירה הייתה שקטה, היינו בדרכינו הביתה.

כשהגענו השלום הביתה, התרסקתי על המיטה בחדר שלנו וטום ישב לצידי.
ידו מחזיקה בידי.

"אולי נעשה עוד אחד?"
"מה?" הסתכלתי במבט בלתי אמין, "או שפשוט נעשה בלי לעשות עוד אחד?" צחקתי בתגובה "אתה כל כך סוטה טום." ודחפתי אותו ממני, "חרמן שאוהב אותך." הוא משך אותי בחזרה כך שנפלתי עליו.
התקרבתי לשפתיו, והוא משך אותי לנשיקה ארוכה וחמימה.

קראו לי דארסי סטיילינסון, או בקיצור סטיילס, התחתנתי עם טום, והשם משפחה שלי הוא רוברטס, הורי הם לואי טומלינסון והארי סטיילס, וחברי הלהקה האחרים הם הדודים שלי- כולל זאיין מאליק, הם נייל הורן, ליאם פיין, ולואי טומלינסון.
עברתי הרבה בחיים שלי ואני שמחה שעברתי אותם, כי ככה למדתי להתחזק ולהיות מי שאני היום.
ומי אני היום?
היום אני,
דארסי רוברטס.
ואני יכולה להגיד, שכן, אני אוהבת את המשפחה שלי יותר מתמיד.