ההתחלה של הסוף- דארסי סטיילינסון. [2]

פרק 32- פרק אחרון.

ציפורים מצייצות.
זה כל מה ששמעתי.

היום זה ה22 בינואר, היום אני בת 18.
קמתי בעצלנות מרובה מהמיטה, ושפשפתי את עיני, הלכתי לכיוון השירותים, צחצחתי שיניים, ופיזרתי את שיערי מהצמה שעשיתי יום קודם.

יירדתי ללמטה, וכמובן, הצעקות לא איחרו להגיע.
"מזל טוב דארסי!!" המשפחה שלי, וטום וקיילי היו, חייכתי ורצתי להורי בשמחה, "תודה אני אוהבת אתכם!"

אחרי שהם הגישו לי ארוחת בוקר, כולנו ישבנו בסלון, אני בין קיילי לטום, והמשפחה מסביב, הורי היו מולי.

"אני רוצה לספר לכם משהו." כל ההמולה השתתקה פתאום, וכולם הביטו בי, קיילי וטום החזיקו לי ידיים, ולבסוף שחררתי אותם.

"אני יודעת ששמעתם והכל.. . אבל טוב, אני בערך- כאילו לא בערך אני כלומר אמ, שלשום בערך קניתי בדיקת הריון ואני בהריון מטום- בבקשה אל תצרחו עליי!" שמתי את ידיי על אוזניי, מתכוננת לקבל צרחות.

ידיים גדולות נגעו בידיי והורידו אותם מאוזני, אבי הארי חייך אליי, ופתח את ידיו, קפצתי עליו בחיבוק.
אחר כך התיישבתי בינו לבין אבי לואי.

"אנחנו לא כועסים פשוט המומים, וזה שלא עשית הפלה מאוד מרגשת אותנו כי בדרך כלל שילדים בגילך מגלים את זה בשבוע הראשון הם עושים הפלה ואת עדיין לא עשית את זה." אבי לואי אמר, ואני חייכתי לדבריו, "אני לא רוצה להרוג תינוק, אני רוצה שהוא ישאר בחיים." הסתכלתי על טום שחייך אליי בחזרה, "ואתה נער צעיר לא השתמשתם בקונדום?" אבי הארי אמר וטום התחיל להאדים, "השתמשנו אבל כנראה שהוא נקרע." הוא אמר בהתגוננות, "אוקיי אוקיי כל עוד לא עזבת את הבת שלי אומר שאתה אוהב אותה, ובחור טוב." חייכתי מדבריו, ואז נעמדתי, הלכתי למרכז החדר כשאבי לואי מסתכל עליי, "הכל בסדר דארסי?" ואז כולם שוב הסתכלו עליי.
"יש עוד משהו אחד שלא סיפרתי לכם..." התחלתי לומר בחשש, "כן דארסי?" אבי לואי אמר, "תקשיבו-" התחלתי לומר, נשמתי נשימה עמוקה, ואז שחררתי את ההמשך "אני זוכרת." ואז כל מה ששמעתי והיה רעש המולה, כי עכשיו, הפכתי את המשפחה שלי למאושרת.

•כעבור תשעה חודשים•
28.9.42

"קדימה קדימה קדימה קדימה."
"תמשיכי."
"תצרחי."
"תוציאי את זה החוצה."

"אני יודע שזה כואב דארסי, אבל תוציאי אותה החוצה." המילים של טום וידו המנחמת בידי הרגיעו אותי, והתאמצתי עד כמה שאני יכולה להוציא אותה החוצה.

להוציא את הבת שלי החוצה.
הבת שלי ושל טום.

כמה ימים אחרי יום ההולדת ה18 שלי, טום הציע לי נישואין, וכמובן שהסכמתי.
הייתי בחודש רביעי כשהתחתנו, זה היה מדהים, החתונה הייתה יפה.

ואז כעבור חמישה חודשים הקטנה שלי בבטן החליטה לצאת.
עשינו בדיקת אולטראסאונד וגילינו שזאת בת.

"אני רואה את הראש!"
"תמשיכי לדחוף!"
"קדימה קדימה!"
"את מסוגלת דארסי." התמקדתי בקול של טום, עד שלבסוף הרגשתי משהו יוצא ממני, עד שלבסוף, שמעתי קול של תינוקת.

הייתי מעורפלת כשהביאו לי אותה נקייה וחמודה, הסתכלתי עלייה ועיניה הירוקות חומות הסתכלו עליי בחזרה.

"היי קטנה, זה אבא שלך." אמרתי לה כשטום הסתכל עליה, בוכה כמו שאני בוכה.
אנחנו משפחה.

"איך אתם רוצים לקרוא לה?"
"איך אנחנו נקרא לה דארסי?" טום שאל ונישק אותי בראשי.

"נקרא לה...."

---------------------

וזהו הסוף של הפאנפיק, בעוד כמה ימים גם האפילוג יעלה, כן יש אפילוג ;)
תודה שהייתן כאן לאורך כל הדרך, אני כל כך מעריכה את זה, שלא נטשתן את הפאנפיק באמצע, אני אוהבת את כולכן, אתן מדהימות!
האפילוג יעלה כנראה אולי שבוע הבא...
אוהבת אתכן,
►►►ᏰᎯᎡ◄◄◄