אדומת השיער הקטנה-מאת דיאנה גולדובניוק

אדומת השיער הקטנה-פרק שתיים עשרה(הדרקון התעורר)-מאת דיאנה גולדובניוק

אדומת השיער ישבה בחדרה על המיטה ופתאום שמעה דפיקות חזקות בדלת. היא נבהלה ולא הבינה מה קורה.
לאחר מספר רגעים, אדומת השיער שומעת צעקות חזקות מאימא שלה:"תפתחי לי את הדלת, תפתחי מיד".
אדומת השיער הייתה בהלם ולקחו מספר רגעים עד שאגרה אומץ לקום ולפתוח את דלת חדרה.
אדומת השיער קמה מהכיסא הצהוב שלה ועד שהגיעה לדלת חדרה הרגישה סחרחורת, לחץ, כאב ברגליים.
פתאום, כמה צעדים לפני הדלת, הרצפה נהייתה יוצר ויותר חמה וכמובן, אדומת השיער הייתה יחפה והרגישה שכל צעד נוסף מוסיף לה כאב נוסף לרגליים.
סוף סוף, אדומת השיער הגיעה לדלת, נשמה נשימה עמוקה ופתחה את הדלת.
מולה עמדה אימא שלה, עם שמלה שחורה, עור הפנים שלה נהייה מחוספס ובצבע אדום חזק, ממש בצבע של לבה רותחת, עיניה היו צהובות והשיער שחור כמו הלילה.
אימא של אדומת השיער סתרה לפניה של אדומת השיער ואמרה לה:"תגידי, את לא מתביישת?"
אדומת השיער עשתה מבט כאילו לא הבינה על מה היא מדברת והשיבה:"מה את רוצה, על מה אני אמורה להתבייש?"
אימא של אדומת השיער ענתה לה:"מכרות קרובות שלי סיפרו לי שאת נפגשת היום בשוק עם גבר שמבוגר ממך בהמון שנים, זה נשמע לך הגיוני?"
אדומת השיער השיבה בכעס:"תקשיבי, אני כבר ילדה גדולה ואני אעשה מה שאני מרגישה לנכון, זה ברור לך? זה שאת בחרת כול השנים האלו להיות לבד בלי אף גבר זו כבר אשמתך. אני לא מוכנה כל החיים שלי להיות לבד."
אימא של אדומת השיער הייתה רותחת מכעס והשיבה לה:"אני כל השנים האלו הייתי נאמנה לאבא שלך ולא מצאתי גבר אחר. הייתי בטוחה שאת כל כך אוהבת אותו, לא ציפיתי שדווקא את, שהוא שהיה כול עולמך עוד מהילדות, תכעסי עלי על כך".
אדומת השיער השיבה לה:"אני לא כועסת עליך על הבחירות שלך, אני כועסת שאת כל השנים האלו כלאת אותי בחדר הארור הזה וכול פעם שהלכתי לאן שהוא הייתי צריכה לבקש את הרשות שלך. החלון הזה תמיד הרגיש לי כמו קוצים, הגינה שלנו מאז שאבא נפטר היה נראה לי כמו שדה קוצים והבית הזה נראה בשבילי כבר כמו טירת אבנים קרה. עדיף שאת היית הולכת לעולמך ולא אבא. אם אבא היה נשאר בחיים, החיים שלי היו נראים אחרת. את כל החיים שלי הורסת לי את הביטחון העצמי שלי. תישרפי!"
אימא של אדומת השיער השיבה לה:"תישרפי את, נמאס לי ממך. אני הקדשתי לך את כל השנים הכי יפות שלי וזו ההכרת טובה שאת נותנת לי. אני וויתרתי על האושר האישי שלי בשביל לגדל אותך."
אדומת השיער השיבה לה:"לא וויתרת על כלום ועופי לי מהר מהחדר, דרקונית יורקת אש ששותה לי את הנשמה".
אדומת השיער דחפה אותה מהחדר וטרקה את הדלת.
מספר רגעים לאחר מכן, היא נפלה על הרצפה והייתה צמודה לדלת. אדומת השיער עצמה עיניים ואמרה לעצמה:"אלוהים, נמאס לי מזה כבר, מתי הסיוט המחריד הזה כבר יסתיים, כמה זמן זה עוד יימשך. תעזור לי בבקשה".
מספר רגעים לאחר מכן, אדומת השיער נרדמה על הרצפה.

אדומת השיער הרגישה כמו בתוך סיוט.