אדומת השיער הקטנה-מאת דיאנה גולדובניוק

אדומת השיער הקטנה-פרק ארבעים(נר ראשון)-מאת דיאנה גולדובניוק

הגיע ערב יום ראשון. אדומת השיער קנה ממיטתה.
בעלה כמובן לא היה לידה, הוא היה למטה בסלון, ישב עם עצמו, כמו שהיה עושה לעתים קרובות מאוד.
אדומת השיער ניצלה את הרגע הזה לבדה בחדרה, פתחה את הארון עם המפתח הקטן שהיה לה והוציאה משם נר.
היא התבוננה בנר האדום הזוהר מואמרה לעצמה:"הנר הזה כל כך יפה וזוהר, נראה כמו קסם, כשאני מריחה אותו, מרגישה כאילו אני מריחה את הקסם שהיה לי בילדות, כשאבא היקר והאהוב שלי עוד היה בחיים ואמא הייתה צעירה, מלאה בחיים, מכינה פאי תפוחים ריחני שעשה הרמוניה קסומה בכל הבית".
מספר רגעים לאחר המחשבות הטובות והנוסטלגיות שאדומת השיער חשה, היא שמה את הנר על השולחן והדליקה אותו עם גפרור.
רגע אחד לאחר מכן, היא שמעה את הקולות של המראה שלה שנכנסו לראשה ואמרו לה:"יקירה, תראי, את מדליקה נר ראשון, תעצמי את עיניך ותנשמי עמוק".
אדומת השיער בהתחלה נבהלה אבל היא הקשיבה לדבריה של המראה ועצמה את עיניה והתחילה לנשום עמוק ולרווחה.
לאחר מכן, אדומת השיער פתחה את עיניה וראתה חושך מוחלט והאור היחיד שהיה הוא מהנר. היא ראתה חושך מוחלט, לא חושך רגיל של לילה, אלא חושך מוחלט.
כל רגע ורגע שעבר היא הרגישה שאין מתחתיה רצפה, כאילו ריחפה באוויר והתחילה להרגיש פאניקה.
אדומת השיער רצתה לצעוק אבל לא יכלה, הרגישה שאין בה קול לצעוק, הרגישה סוג של חוסר קיום בתוך עצמה.
היא לא הבינה מה קורה. כל רגע שעבר הרגישה הצפה פנימית, אבל לא יכלה לצעוק.
מספר רגעים אחר כן, היא שמעה את המראה אומרת לה בראשה:"את רואה, בהתחלה כשקשה הכל נראה חשוך, את רוצה לצעוק, את מוצפת ברגשות ומחשבות ואת לא יכולה לצעוק, את מרגישה שאף אחד לא רואה ולא שומע אותך, את כל רגע מנסה להסתיר את הרגשות בפני כל העולם כדי שלא ידעו באיזה חושך את נמצאית, אבל את האמת שלך את תמיד יכולה לראות, גם כשאת בחושך."
אדומת השיער הסכימה עם מה שהמראה אמרה.
המראה שאלה אותה:"מה יגרום לך לעמוד על הרגליים שלך בלי ליפול?"
אדומת השיער חשבה לרגע וענתה:"אני הייתי רוצה יותר עזרה מבעלי ומהמשפחה, אני קורסת, מרגישה כל רגע שאני נופלת בלי העזרה שלהם."
המראה מיד ענתה לה:"יקירה, אבל יש לך עזרה, אמא שלך עוזרת לך, היא מדי פעם מגיעה אליך נכון?"
אדומת השיער ענתה לה בצער:"אני יודעת, אבל אמא שלי תלך לעולמה יום אחד ואני אשאר לבד, גם אני מרגישה שלבעלי לא נשאר עוד הרבה, אני מתחילה לזכור במילים שמישהי אמרה לי בעבר שהוא עוד מספר שנים ילך לעולמו, אבל אני לא מצליחה להיזכר מי זו הייתה, מצד אחד זה מפחיד אותי ומצד שני אולי אני ארגיש משוחררת קצת ממנו, מכל ההתעללות הפיזית והרגשית שאני חווה איתו וממנו, כל יום ויום."
המראה ענתה לאדומת השיער:"ומה יגרום לך להרגיש שיש תקרה מעל ראשך?"
אדומת השיער לא ישר הבינה את השאלה כי היא לא הייתה שאלה טיפוסית ואף פעם לא שאלו אותה שאלה כזו ולקח לה דקות ארוכות לענות עליה.
לאחר מספר רגעים של חשיבה ארוכת דקות אדומת השיער סוף סוף ענתה:"מה שיגרום לי להרגיש ביטחון הוא לדעת שיש לי מחסה מעל הראש, משהו שמגן עלי. אני לא יודעת אם זה אלוהים או אנרגיה כל שהיא שאחראית על מה שקורה, אבל אני מניחה שזה זה. וגם משהו שייתן לי את הכוחות להרגיש מספיק ביטחון להמשיך לגדל את הילדה שלי גם אם קשה."
לאחר דבריה של אדומת השיער, לא היה מענה מהמראה והיא שמעה שתיקה ארוכה ומחרישה.
אדומת השיער לא הבינה מדוע אין מענה.
אןלי בגלל שלא הייתה מאה אחוז שלמה עם התשובה.
מספר רגעים לאחר מכן, החושך המוחלט הפסיק והחושך הרגיל של הלילה חזר.
אדומת השיער הרגישה הקלה כשהיא שוב נעמדה על הרצפה. היא התבוננה בנר שעדיין דלק וזה קצת הלחיץ אותה אבל בה זמנית גרם לה להרגיש תקווה שאולי יום יבוא והחיים שלה יראו אחרת.
לאחר מכן, אדומת השיער הייתה חייבת ללכת לשתות מים, היא נהייתה צמאה והלכה למטה למטבח לשתות מים קרים להירגע.
בעלה התבונן בה במבט ריקני ואדומת השיער הרגישה צער רב ורק רצתה שוב לעלות למעלה לחדר ולא לראותו.
אדומת השיער הלכה למיטתה ונרדמה עמוק.

הנר הקסום עדיין דלק למרות שהיה חושך מוחלט