אדומת השיער הקטנה-מאת דיאנה גולדובניוק

אדומת השיער הקטנה-פרק ארבע עשרה(עץ תפוחים)-מאת דיאנה גולדובניוק

עברו מספר ימים ואדומת השיער התעוררה במיטתה.
היא התבוננה על התקרה וראתה את הציור של הפאי תפוחים שציירה כשהייתה ילדה קטנה.
היא הרגישה מן תחושה כזו של חמימות נוסטלגית על התקופה שבה אבא היה צעיר ובריא ושאמא שלה לא נראתה לה כמו דרקון מפחיד יורק אש, אלא אישה נעימה, ביתית ואוהבת שהייתה מכינה למשפחה פאי תפוחים.
אדומת השיער התיישבה מול השולחן שלה עם מחשבות.
לאדומת השיער עלה לה לראש רעיון לשתול עץ תפוחים חדש בגינה כי עץ התפוחים הישן של המשפחה כבר לא היה כי ברק פגע בו מעט זמן לאחר שאבא שלה נפטר.
אדומת השיער הקטנה בדקה במגירה שלה וראתה שנשארו לה מספר גרעינים מהתפוחים שלה שקנתה במכולת. היא הלכה לגינה, חפרה קצת באדמה ושמה את הגרעינים בפנים והשקתה עם מים. היא ידעה שיקחו כמה שנים עד שהעץ יגדל, אבל ידעה שזה לטובה. היא מאוד רצתה להחזיר את הזמן אחורה, לאותה תקופה שהיה טוב.
עדיין נשארה בה תקווה שתוכל לתקן את היחסים בינה לבין אמא שלה עד כמה שאפשר.
בינתיים, אדומת השיער התיישבה במטבח עם תחושה משונה.אחרי זה, היא חקחה את הבקבוקון ועלתה לחדרה במדרגות והתבוננה בצדדים לראות שאין אף אחד בבית.
פתאום, היא ראתה על השולחן בקבוקון עם נוזל בצבע אדום שהיה רשום עליו:"תשקי אתי".
אדומת השיער לא הבינה מאיפה הבקבוקון הזה הופיע אבל היא הייתה מאוד סקרנית. היא התיישבה מול השולחן, שתתה כוס תה והתבוננה בבקבוקון.
אחרי מספר רגעים היא שמעה צליל מהמראה שלה, הורידה ממנה את השמיכה והמראה אמרה לה:"קחי את השיקוי האדום, תלכי איתו בלילה לגינה כשאמא שלך ישנה, מבלי שהיא תשים לב ותשקי איתו את העץ שלך, ככה העץ יגדל יותר מהר, יותר מהר ממה שאת חושבת".
אדומת השיער ענתה:"אני יכלה לעשות את זה. אבל את לא חושבת שאמא שלי תחשוד שמשהו פה משונה ולא טבעי, הרי עץ לא גדל כל כך מהר עד שהוא שלם".
המראה ענתה לאדומת השיער:"אל תדאגי, היא לא תשים לב, היא שקועה כל הזמן רק בכעס שלה, זה לא יעניין אותה, את תעשי מה שאני אומרת לך והכל יסתדר."
אדומת השיער עם חשש גדול הסכימה לדבריה ושמה את הבקבוקון במגירה שלה כדי שאף אחד לא יראה אותו.
הגיע הלילה, אדומת השיער קמה ממיטתה , הוציאה מהמגירה את הבקבוקון והלכה בשקט אל דלת היציאה מהבית אל הגינה כדי להשקות את העץ מבלי שמישהו ישים לב או יחשוד במשהו.
היא פתחה את הבקבוקון והתחילה לשפוך את הנוזל האדום על אותה אדמה ששמה בפנים את גרעיני התפוחים שהיו לה. להפתעתה, על האדמה הנוזל האדום היה זוהר ונוצץ. היא נדהמה כי אף פעם לא ראתה משהו כזה בעבר. לאחר מספר רגעים הנוזל נספג לתוך האדמה.
אדומת השיער הרגישה תחושה של תקווה ושמחה ובשקט התגנבה חזרה הביתה על קצות האצבעות, בתקווה שאמא שלה לא תשמע אותה הולכת ולא תחשוד בשום דבר.
כל שנייה שצעדה לחדרה הרגישה כמו נצח אבל בה זמנית כאילו הזמן רץ יותר ממה שיכלה להכיל.
סוף סוף היא נכנסה לחדרה.
לאחר מספר רגעים, היא שוב שמעה את המראה שלה.
אדומת השיער הורידה את השמיכה שלה.
המראה שאלה את אדומת השיער:"עשית מה שאני אמרתי לך?"
אדומת השיער ענתה לה:"כן, אני השקתי את האדמה עם השיקוי האדום הזוהר. והייתי מאוד רוצה לדעת מדוע הנוזל כל כך זוהר ונוצץ?"
המראה ענתה לה:"מדובר פה בשיקוי קסום שמעורבב עם אבקת קסמים שמטרתה לזרז את תהליך הגדילה של צמחייה. שיקוי קסמים אמור להיות זוהר".
אדומת השיער נדהמה לשמוע את תשובת המראה.
אדומת השיער הקטנה שאלה את המראה:"מה לעשות עם הבקבוקון, לאן להעלים אותו? אם הוא יישאר אצלי בגירה, אולי אמא שלי תראה אותו בטעות אם מתישהו תיכנס לחדרי וזה יכול לעורר חשד גדול ומריבות גדולות ביננו".
המראה ענתה לאדומת השיער:"תכניסי לתוכי את הבקבוקון והוא ייעלם כאילו לא היה".
אדומת השיער הושיטה את ידה לעבר המראה והכניסה את הבקבוקון לתוכה. זה גרם לה להרגיש כאילו נפלה לה אבן מהלב, שהסוד שלה מוסתר בתוך המראה ושהכול יהיה בסדר. היא הפסיקה להרגיש פחד מעיק בלב.
לאחר מספר רגעים, אדומת השיער החזירה שוב את השמיכה על המראה , התיישבה על מיטתה והלכה לישון.

אדומת השיער ישבה מול שולחנה לחשוב.

אדומת השיער התבוננה בבקבוקון האדום.