(הערת הסופרת: אוהבת מלא, סליחה מראש, ותשנאו אותי אחר כך):
(נ.מ. טיילור.)
"שיהיה ברור טיילור, אתה לא זז מימני. אפילו לא לשנייה. ברור?" שואל אותי בלייק ומניח עלי מעיל שריח הבושם שלו ספוג בו,
אני מהנהן כמבין, אבל זה מספק אותו,
"מילים. טיילור." בלייק מרים את קולו, מעביר בי צמרמורת.
אני ממש לא רוצה לעצבן את בלייק, ובמיוחד לא היום. הפגישה של מייק עם מאט מתרחשת היום, ומייק גם ככה עצוב בגלל זה, אז אני לא רוצה להקשות על כל המצב ולגרום לבלייק לכעוס.
"זה ברור." אני עונה, קולי רועד מפחד.
הוא מושך אותי מזרועי לחסותו ולא בעדינות רבה.
"בוא נזוז," הוא מדביק נשיקה לראשי, "חכה לי למטה, אני הולך לקרוא למייק."
אני מהנהן ויורד במדרגות.
שון נמצא במטבח, והוא מביט בי בזהירות. אני משפיל את עיניי אבל אני רואה שהוא מביט בצלקות שעל גופי שהאיפור לא הצליח להסתיר. אני מושך את המעיל של בלייק עלי יותר ומנסה להסתיר את גופי.
"טיילור," אומר שון בקול שלא עולה מעל לחישה, "תביט בי."
אני מרים את עיניי לשון שעומד מולי, עיניו מביטות בי ברחמים.
"בלייק מרביץ לך?"
אף פעם לא יצא לי לדבר עם שון בלי נוכחותו של בלייק.
אני מביט למשך כמה רגעים בשון. שוקל מה לענות,
"לא. זה סתם נפילה." אני עונה ומחייך, אבל אפילו אני מבין שזה לא אמין.
"בלייק הוא אחי. אבל חשוב לי שתדע שאני לא מסכים, אפילו לרגע, עם המעשים שלו."
"תודה." אני לוחש בשקט ומנסה לחייך.
נראה ששון רוצה להוסיף משהו, אבל הוא נקטע על ידי הצעדים של בלייק ומייק במדרגות.
"אפשר לזוז?" שואל בלייק, ושולח לי מבט מזהיר. הוא ראה שדיברתי עם שון.
"בטח! למה לא בעצם? אני כול כך מתרגש! כמה חיכיתי לרגע הזה!" צוהל מייק.
"מייק, שלא תעז לדפוק את זה, ברור?" מזהיר אותו שון, ומייק רק מגלגל את עיניו.
עייני דבוקות לרציפה. אבל אני מרגיש את מבטו של שון עלי.
"בוא נזוז." מחייך בלייק ומושך אותי אליו. ידו כרוחה סביבי ולוחצת בחוזקה על כתפי.
מייק נכנס לסלון הרכב וטורק את הדלת מאחוריו.
בלייק פותח את דלת הרכב לידי, אבל לפני זה מצמיד אותי אליו ולוחש באוזני, "אתה ממש אוהב לקבל עונשים, אה טיילור? אני צריך לקשור אותך בחדר בשביל שלא תדבר עם מייק או שון?"
"א-אני רק-" אני מנסה לומר אבל הוא קוטע אותי ותופס בי בחוזקה, "בבית, בבית תוכל להתחנן בפני לרחמים. עכשיו תסתום ותחייך ואל תראה סימנים על כך שאתה סובל ליד מייק."
בלייק מכניס אותי למכונית וטורק את הדלת בעוצמה, גורם לי לפחד יותר ויותר.
בלייק מתיישב ליד ההגה ומתחיל לנסוע.
במהלך הנסיעה אני משתדל, באמת משתדל! לא להוריד דמעות.
אבל הדמעות לא נכנעות לחוקים הנוקשים של בלייק ונופלות מעיניי.
אני מסובב את פניי לחלון ומנסה לנגב את הדמעות לפני שבלייק ישים לב.
מה שכמובן לא קורה, כי שום דבר לא חומק ממבטו של בלייק. הוא מניח את זרעו על ברכיי הרועדות ולוחץ עליהם בחוזקה. שולח חצי כאב בכול גופי.
"עוד מעט הגענו." מעדכן בלייק וציפורניו חודרות אל עורי.
המהלך הזה היה אמור להפסיק את דמעותיי, אבל הדמעות לא מפסיקות לרדת.
כעבור כמה דקות נוספות של נסיעה בלייק עוצר מול מסעדה יקרה.
"מייק, אני מוביל אותך לחדר של מאט, אני צריך לטפל במשהו קטן ואז אני אצטרף. שלא תחשוב בכלל על בריחה. יש שומרים בכול מקום. צא." אומר בלייק ויוצא מהמכונית יחד עם מייק.
"אתה נשאר כאן." הוא לוחש לי ונועל את המכונית. אני עוקב במבטי אחר דמותו של בלייק ושל מייק.
הם נכנסים למסעדה ואני מנסה לנגב את הדמעות שלי שלא מפסיקות לרדת עכשיו בגלל הפחד הגלוי שלי.
אם בלייק משנה את התוכנית שלו לגבי הערב רק כדי להעניש אותי, אני הולך לחטוף ובגדול.
עוברת לה דקה שלמה, דקה שנראית לי כמו עינוי של ממש. לפני שדלת המכונית נפתחת ואני נשלף מתוך המכונית לתוך שני זרועות חסונות.
-----------------------------------------------------------------------------------------
אויש מסכנים שלי, אני משאירה אתכם ככה...
שיהיה לכולם שבוע טוב ❤❤
💙אוהבת מלא, (אבל לא עד כדי לרחם על הדמויות שלי,)💙
🎨gefen
YOU ARE READING
you are mine no matter what - (boyXboy)🔞
Romance''ככה בדיוק אני אוהב אותך, שאתה לגמרי בשליטתי ונתון לחסדיי.'' הוא רוכן מעליי, מעביר את פיו על גופי הפצוע, נושך בכאב את השריטות שלי. אני פולט גניחת כאב, ובלייק מתרומם מימני. "בייבי שלי, אני יודע שאתה אוהב אותי." הוא אומר, בלייק תופס בידי, מעביר אותה...
