(נ.מ. ליאם.)
"ליאם אתה מוכן? אנחנו צריכים לזוז." קורא ג'ק מהסלון ואני רוטן לו תשובה, "מגיע, מגיע,"
"אתה מוכן להפסיק ליראות כאילו אתה סובל? אנחנו יוצאים לבלות." מעיר לי ג'ק,
"...אני בהחלט מעדיף להידרס," אני ממלמל וג'ק נאנח ופותח לי את הדלת.
במהלך הנסיעה אני מביט אל הנוף השחור שנשקף מהחלון. שחור כמו עיניו של מייק.
עבר כבר שבוע ואני לא מצליח להוציא מראשי את מייק. אני תוהה אם הוא בכלל חושב עלי גם.
כעבור נסיעה נוראית שבה אני וג'ק מעמידים פנים שאנחנו זוג אוהבים – הגענו.
"רד, אני יעשה סיבוב למצוא חניה." אומר ג'ק ואני יוצא מהרכב ובוהה בו נעלם בין שורות הרכבים.
אני בועט באבנים הקטנות שבציידי המדרכה עד שאני מרים את מבטי לרכב יוקרה שחור שמימנו יוצא לא אחר מאשר מייק בחברתו של אחיו בלייק.
אני עוקב המום במבטי אחרי מייק שנכנס למסעדה ואני צוחק כשאני רואה אותו מגלגל עיניים ועושה פרצופים לאחיו הגדול.
אני מתקדם לעבר המכונית שמימנה יצא מייק, ואני מחסיר פעימה כשאני רואה את מי שיושב במושב הקדמי.
הבחור הצעיר שהגיע לפני חודש לתחנת המשטרה אחרי דיווח של צוות הרופאים בבית-החולים על סימנים כחולים שנמצאו על גופו.
אני ממהר לעבר המכונית, המפקד במשטרה אמר לי להעלים עין מהמקרה הזה, ואני עדיין מצטער על זה שהיית אז פחדן מדי מכדי לעזור לטיילור.
אני פותח את דלת הרכב שלו ומחבק את טיילור שממש רועד בין ידיי.
"זה בסדר... הכול יהיה בסדר, אני איתך טיילור, אני לא יעזוב אותך, אני מבטיח."
"לא," הוא מבקש עם דמעות, "לא בבקשה, הוא יחזור ויכעס, בבקשה תלך,"
"אני מוציא אותך מכאן. תסמוך עליי, בבקשה," אני מיישר את מבטי אליו,
עיניו אדומות מדמעות וכולו רועד מפחד, "לא, אני בסדר, תעזוב,"
"טיילור, אני כאן כדי לעזור לך. תבטח בי, בבקשה-" אני קורא בקול טעון ייאוש וכאב, אבל אני לא מספיק להשלים את המשפט כי יד כבדה נוחתת על הכתף שלי וקפיצה אותי בבהלה,
"ליאם, נכון? זה השם, איך אתה מרגיש?" שואל בלייק בחיוך,
אני מביט בו בפחד ולא מצליח להוציא הגה מפי, ואילו בלייק נראה נינוח ומשועשע,
"טיילור, אהובי, קרה משהו? חשבתי שאמרתי לחכות לי במכונית." הוא פונה לטיילור באותו חיוך מטריד,
מבטו נודד לידי שאוחזת בזרעו של טיילור, "שחרר, ליאם. אל תכניס את עצמך למקומות שאתה לא רוצה להגיע אלהם."
"אני לוקח אותו איתי לתחנה. זה לא תקין." אני מצליח לומר לבסוף,
בלייק צוחק בשקט ומתקדם צעד נוסף לעברי ומצמיד אותי למכונית, הוא גבוהה ומאיים, ואני מביט בו בפחד,
"אתה חושב שזה יהיה רעיון טוב?" הוא שואל בחיוך, "כנס לרכב טיילור." הוא פוקד וטיילור נכנס בדממה למושב האחורי ברכב.
"אתה אוהב אותו? אתה באמת אוהב את טיילור?" אני שואל ובלייק פוסע צעד אחד אחורה,
"למה אתה עושה לו את זה? אתה חושב שככה הוא יחזיר לך אהבה? שאם תרביץ לו הוא יאהב אותך? אתה מבין שההיגיון שלך דפוק?" אני אומר בכאב כנה.
"אני מבין שיש אנשים שאתה מצליח להפחיד בלייק. אבל תיהיה בטוח, אני לא אשחרר, אני אדאג שאתה תשלם על כול מה שעשית. לטיילור ולמייק."
בלייק המוקסם ממצמץ במהירות, אבל כשהוא פוסע שני צעדים לכיווני אני נסוג לאחור.
"אתה מאיים עלי?" הוא שואל וחיוך משועשע מתפשט על פניו, אני משפיל את מבטי כשבלייק מתחיל לדבר ומתעסק בשערות ראשי, גורם לי להרגיש את מאזן הכוחות, "אתה כלום בשבילי. אני יכול להעלים אותך מתי שרק ארצה, וגם אף אחד לא יחפש אחרייך, הסיבה היחידה שלא עשתי את זה כבר היא בגלל שאתה חשוב לאחי הקטן. אתה בחור חכם ליאם, אל תהרוס לעצמך לשווא."
בלייק זז אחורה מימני ועל פניו החיוך הבלתי נסבל הזה, כאילו כרגע הוא לא איים על חיי.
הוא עוקף את הרכב ונכנס למושב הנהג ומתניע את המכונית.
אני מביט ברכבו המתרחק ונושם סוף-סוף עמוק.
ואני שונא את עצמי על כך שנתתי לו להפחיד אותי.
---------------------------------------------------------------------
סליחה שלא העלתי מלא זמן,
אוהבת מלא ואשמח אם תצביעו💕
🎨gefen
YOU ARE READING
you are mine no matter what - (boyXboy)🔞
Romance''ככה בדיוק אני אוהב אותך, שאתה לגמרי בשליטתי ונתון לחסדיי.'' הוא רוכן מעליי, מעביר את פיו על גופי הפצוע, נושך בכאב את השריטות שלי. אני פולט גניחת כאב, ובלייק מתרומם מימני. "בייבי שלי, אני יודע שאתה אוהב אותי." הוא אומר, בלייק תופס בידי, מעביר אותה...
