ליאם עובד שעות נוספו במשרד. הכול עדיף על להיות בבית עם ג'ק. לאחרונה הוא נהיה יותר גרוע ממה שהוא היה לפני. למרות שליאם לא האמין שג'ק יכול להיות יותר גרוע. טוב, החיים מלאים בהפתעות.
הדלת נפתחת על ידי העמיתה של ליאם למשרד, היא גבוהה בטירוף, משהו כמו שני מטר, ובמקום ללבוש נעלים פשוטות שלא ירידו את הביטחון העצמי של שאר השוטרים בתחנה, היא מופיעה עם נעלי עקב גבוהות ולא סופרת אף אחד. היא חיה את הגרסה הפרוע ביותר של חיי הרווקות.
"ראית אותי מתנשקת עם מישהו אתמול? יש לי טעם בפה כמו של כלב." אומרת מיה.
ליאם צוחק. הוא לא יכול שלא. "לא ביילנו אתמול ביחד. הייתי בבית."
"אוח נכון, למרות שנראה לי ששכבתי עם הברמן אתמול, זה עם הקעקוע על הצוואר."
"אין לי מושג מיה, אני מנסה לעבוד פה," אני מנסה,
"או שזה בכלל היה עם המאבטח בכניסה, איך קוראים לו זה?" היא מתעלמת לגמרי מדברי,
"גבריאל? המאבטח בכניסה?"
"בינגו!" היא נוקשת באצבעותיה "למרות שהוא לא שיא האינטליגנציה, אם הברמן הוא לא העיפרון הכי חכם בקלמר, אז גבריאל בכלל לא נמצא בקלמר!"
אני מחייך, מיה מצליחה להפוך את חיי ליותר נסבלים.
"דרך אגב," היא אומרת בקול ערמומי ומתקרב אלי עם הכיסא המשרדי עד שהיא מתייצבת מולי ומציצה מאחורי מסך המחשב שלי, "מה עם האביר עם השיער השחור?"
"מה?" אני מעמיד פנים שאני לא מבין, למרות שהסומק שעל פניו מסגיר את ליאם.
"מייק!" היא קוראת בהתרגשות, "מה עם מייק?"
"זה לא יכול לקרות. אני נשוי, והוא כרגע בזוגיות,"
"שטויות וקונספירציות!" היא מכריזה,
"אף אחד לא מדבר ככה במציאות, זה רק בסדרות אמריקאיות!" אני מוחה,
"תפסיק להתבכיין!" היא נוזפת ואני קובר את ראשי בהרמות הדפים שעל השולחן שלי.
XXX
בלייק מחנה את הרכב שלו קרוב לבית הקברות ונכנס לתוך שורות הקברים. מחפש אחר הקבר שך אביו.
הוא עומד מול מצבת האבן ומביט באביו המת. הוא כועס ועצוב. ולא יודע מה יותר מבין שנהם.
הוא מתיישב על הרצפה ליד קברו של אליין. האב שאתאבד. זה שאשאיר את שלושת בניו לבד.
בלייק נושק במצבה במקום שבו כתוב שמו של אביו, ואז הוא מיישר את ידו וחובט באגרופו באותו המקום בדיוק על האבן.
הוא קם משם ודם מטפטף מידו, אבל זה לא מפריע לו.
היום זה יום הולדתו של אביו המת.
XXX
"לאן אתה חושב שאתה הולך?" שואל מאט ומביט בהתעניינות במייק שעומד ליד דלת הכניסה.
"אני יוצא עם חברים. יש לך בעיה עם זה?" הוא עונה באותו נימה לועגת שבה הוא משתמש כבר כמה ימים.
"כן יש לי בעיה עם זה."
"אז תכתוב אותה על דף כדי שלא תשכח, אני צריך לזוז. ביי!" מחייך מייק ומושך את הידית כדי לצאת מהבית – אך כלום. הדלת נעולה.
"תחזור לפה מייק. אין לך לאן ללכת." קורא מאט מהסלון.
ידו של מייק עדיין מונחת על הידית. החרדה מטפסת בגרון שלו באיטיות ומאיימת להתפרץ.
"מה נסגר?! אני בכלא או מה?" עונה מייק ומנסה להסתיר את העובדה שהוא פוחד.
"מייק. אל תנסה אותי." אומר מאט ומתקדם לעבר מייק.
"מה הקטע שלך?" שואל מייק כאשר מאט סוגר עליו במסדרון ולא נותן לו פתח מילוט.
"תפסיק להתנגד לי." מצווה מאט ותופס בסנטרו של מייק.
"שחרר דפוק אחד!" צועק מייק וזוכה לסטירה מצדו של מאט.
"אתה לא נורמלי! אני רוצה לצאת!" צורח מייק ודוחף את מאט מימנו,
"זאת הייתה טעות מייק." מצקצק בלשונו מאט ומושך בזרועו של מייק אל עבר חדר השינה של מאט,
כשמאט מטפס על מייק ומחלל את גופו, רגשותיו ומחשבותיו של מייק מתנתקות.
מייק הוא לא הקורבן. הוא לא מוכן לתת למאט לנצח.
מייק ינקום במאט. הוא לא יוותר בכזאת קלות.
וזה יכאב. הוא ידאג שזה יהיה כואב.
----------------------------------------------------------------------
🎶להעמיד פנים שלא כואב, כואב יותר מלשחרר את הדמעות🎶
מקווה שאהבתם, ואשמח אם תצביעו!
גאה להכריז: יש סוף טוב חברה! (לחלקכם)
אוהבת מלא ושיהיה יום קסום לכולם!
🎨gefen
YOU ARE READING
you are mine no matter what - (boyXboy)🔞
Romance''ככה בדיוק אני אוהב אותך, שאתה לגמרי בשליטתי ונתון לחסדיי.'' הוא רוכן מעליי, מעביר את פיו על גופי הפצוע, נושך בכאב את השריטות שלי. אני פולט גניחת כאב, ובלייק מתרומם מימני. "בייבי שלי, אני יודע שאתה אוהב אותי." הוא אומר, בלייק תופס בידי, מעביר אותה...
