קשה להיות בן-אדם.
יש מעט מאוד אנשים שעושים את מה שנכון לעשות. הרוב פשוט עושים את מה שמקובל.
(נ.מ. ליאם.)
"ליאם? המפקד מעוניין לדבר איתך."
"מה עכשיו?" אני ממלמל וקם מהכיסא, משאיר את טיילור לכוד בחיבוקו של מייק.
"מיה," אני לוחש לעברה "תדאגי שטיילור לא ילך לשום-מקום. שלא יעזוב את התחנה."
"אוקי-דוקי!" היא קוראת בהתלהבות.
אני ניגש למשרד של המפקד שלי, דופק על הדלת ומקבל אישור כניסה.
"המפקד, רצית לראות אותי?" אני שואל, "כן, שב בבקשה." הוא מבקש ואני מתיישב.
"הגיע אלייך בחור צעיר היום, נכון? בשם טיילור," הוא מברר.
"כן אדוני. הוא נשלח מבית-החולים. הוא מלא בפציעות שאני חושב שהם מבן-זוגו בל-"
"אל תחשוב כלום!" הוא מתרעם, "שחרר אותו אין לו שום קשר לכאן."
"מה? אבל אדוני הבחור הזה סובל!" אני מזועזע.
"ליאם. זה לא תחום ההתמחות שלך, נכון? תשאיר את זה למקצועניים."
"המפקד אני יכול לדבר בחופשיות?" אני שואל וגם עונה, "כי זה פשוט שערורייה!"
"ליאם-"
"לא! הבחור הזה סובל, וצריך עזרה! התפקיד שלי בתור שוטר זה לעזור לו!"
"זה הוראות מלמעלה ליאם. שחרר את טיילור מהתחנה."
אני מביט במפקד שלי כלא-מאמין. "תן לי לפחות סיבה!"
הוא תולה בי מבט למשך כמה רגעים ועונה, "מי שאתה חושד שפגע בו, זה בן-אדם שאנחנו מעלימים מימנו עין. אני גם לא מרוצה מזה, ליאם. אלו הוראות מלמעלה."
"איפה הצדק פה?"
"אין צדק. העולם לא הוגן."
XXX
קשה להיות בן-אדם.
רשימת הדברים שמצפים מבן-אדם להשתלט עליהם בחייו היא הרי בלתי-נתפסת באורכה:
להחזיק בעבודה, שתהיה לנו קוראת גג, לשלם מיסים בזמן, להאכיל את דגי-הנוי, לאכול בריא, ללכת לחדר כושר, לא לזרוק אבנים על ברבורים, ללכת לרופא שיניים, לנקות את המחסן, לעשות מכירת חצר, למחזר את הבקבוקים, לדאוג שיהיה חלב במקרר, לעשות כביסות, ולזכור את הסיסמא לוויי-פיי הדפוק.
אין לנו שליטה על כלום. אז אנחנו רק מעמידים פנים, כל הזמן, בעבודה שלנו ובנישואים שלנו ומול הילדים שלנו. ובכלל, בכול תחום בחיים.
אז אנחנו מעמידים פנים שאנחנו נורמליים, שאנחנו משכילים, שאנחנו מבינים במושגים כמו "תשואות פיננסיות" ו-"שיעור המדד" ושאנחנו מבינים בסקס.
והאמת היא שההבנה שלנו בסקס זהה להבנה שלנו בכבלי USB וכולנו יודעים שעם המנוולים הקטנים האלה צריך לנסות לפחות ארבע פעמים לפני שאנחנו מוצאים את השקע המתאים. (לא שם, לא שם, לא שם, שם!)
אין לנו תוכנית סדורה, אנחנו בסך הכול מנסים לשרוד את היום. כי מחר יבוא עוד אחד.
קשה להחליט מה המעשה הצודק ביותר לעשות.
כי אנחנו חיים בעולם חסר צדק ושוויון, ולא משנה כמה ננסה להיות אנשים טובים ומלאי צדק.
כי לרוב אנחנו עושים את המעשה שמקובל לעשות על פני המעשה הנכון.
כי קשה עד כדי גיחוך להיות בן-אדם. ולפעמים זה גורם לנו לעשות דברים שבמבט לאחור נראים לנו לא הגייניים בעליל. למרות שבאותו רגע הם נראו ממש, אבל ממש, הגיוניים.
המפקד של ליאם הוא בסך הכול אדם בעל אישה וילדים. והוא דואג להם ואוהב אותם.
גם לו יש רשימת דברים בלתי נגמרת: לקנות פרחים לחמותו, להוציא את הכלב, לחדש את המנוי לנטפליקס, לרשום את הילדים לחוג שחיה, להכין ארוחת ערב, לסדר את החניה, לתת מספיק מחמאות לאישתו, להפריד בין שני ילדיו שהם רבים "ולא. השמלה לא משמינה אותך מאמי." אבל בעיקר הוא מנסה לשרוד. לצלוח את היום.
אבל כדי לשרוד, הוא צריך מקום עבודה.
והמפקד של המפקד אמר לו לסתום שהזכיר בחור בשם בלייק.
המפקד של ליאם רצה למחות, אבל הוא כלום בשבילו. לא באמת אכפת לו מדעתו של איזה מפקד זותר.
אז המפקד שלי ליאם בולע את הצדק שחונק את גרונו. כי גם פה. בתחנת המשטרה –
אלו ששולטים הם לא אלו שצודקים, הם אלה בעלי הכסף והקשרים.
כי העולם מלא בבני-אדם טובים ורעים בו-בזמן.
והעולם הזה הוא אכזרי וחסר-הגינות.
שום צדק. שום שוויון.
----------------------------------------------------------------------------------------------
אני מעלה את הפרק היום כי מחר אני לא יכולה,🥰
💖אנשים לא משתנים. הם רק הופכים להיות מי שהם באמת.💖
🎶All I wanna do is hear you scream in pain🎶
👆השיר הזה הוא פשוט השראה מטורפת לספר הזה.👆
החלום שלי זה לכתוב ספר שישנה את חייו של מישהו.🎈
מקווה שתמיד תוכלו לזכור שאין דבר כזה אנשים רעים❤
וזה בסדר גמור לפעמים לא להיות בן-אדם,💜 ולהעמיד פנים.
כי קשה לחיות. לכולם. אנחנו בסך הכול מנסים לשרוד את היום.
ואל דאגה, גם אני לא מבינה בתשואות פיננסיות 🤓
מקווה שתזכרו תמיד לחייך ולהרים את הראש ולא את הידיים👍
❗❌בפרק הבא יהיו אזכורים של התאבדות.❌❗
(אז למי שזה יהיה מפריע, יכול לדלג. כי זה לא ישפיע כל כך על העלילה.)
שיהיה לכולם יום מדהים ושבת שלום.✨✨
אוהבת אותכם ויודעת שיש עוד אנשים שבשבילם אתם עולם שלם.✨
🎨gefen
YOU ARE READING
you are mine no matter what - (boyXboy)🔞
Romance''ככה בדיוק אני אוהב אותך, שאתה לגמרי בשליטתי ונתון לחסדיי.'' הוא רוכן מעליי, מעביר את פיו על גופי הפצוע, נושך בכאב את השריטות שלי. אני פולט גניחת כאב, ובלייק מתרומם מימני. "בייבי שלי, אני יודע שאתה אוהב אותי." הוא אומר, בלייק תופס בידי, מעביר אותה...
