you are mine no matter what - (boyXboy)🔞

פרק 36 - סוף טוב.

"שב תאכל." מצווה בלייק ומניח צלחת מלאה על השולחן מול טיילור.

טיילור מניד בשלילה בראשו ומבקש, "אני לא רעב,"

"לא זכור לי ששאלתי אותך, תאכל עכשיו או שאני יאכיל אותך בכוח."

טיילור לוקח בעדינות את המזלג ומקרב אותי לפיו, הוא בקושי אוכל, וזה מטריף את בלייק.

"תפסיק כבר לשחק! אמרתי לך לאכול, נכון?" הוא צועק ותופס בפניו של טיילור, מכריח אותו להביט בו,

"אני לא רעב,"

"לא רעב? לא אכלת אתמול כל היום! אתה רוצה לחזור לכל ההפרעות האכילה והשתויות האלה? רוצה לקבל תזכורת מה זה להיות רעב באמת?" הוא שואל באיום,

אחיזתו בטיילור מתהדקת, הוא מביט בדמעות שמאיימות לצאת מעיניו,

"שני סטירות יחזירו אותך למסלול? תאכל." הוא אומר שוב, ידיו על כתפו של טיילור והוא מרגיש אותו רועד תחתיו.

"מה הולך פה לעזאזל?"

בלייק מסתובב, מביט בשלווה באחיו שון,

"מה הבעיה?" שואל כלא מבין בלייק,

"אתה לא חושב שאתה מגזים? הוא בוכה," מעיר שון ומעיף את ידו של בלייק מעל טיילור,

"לא זכור לי שביקשתי את חוות דעתך, תתעסק בעיניים שלך ואני ובשלי." מחזיר לו בלייק,

"אז יש לך עניין לא פתור. חבתי שדיברת עם מייק."

"מה קרה למייק?" שואל בלייק, קולו רגוע אבל קצב ליבו מגביר את פעימותיו,

"ניק התקשר אלי, זוכר את השוטר המחמד הזה שמייק בילה איתו? הוא הלך אליו שוב. מאט גרר את מייק חזרה לביתו, ניק אמר שזה לא נראה טוב בכלל."

"מה?" שואל בלייק בדאגה, "מתי זה קרה?"

"אתמול."

"איך זה שלא שמעתי על זה?!" מתעצבן בלייק,

"מתיו השתיק את העניין. ואתה לא זמין בטלפון. אז ניק התקשר אלי."

בלייק מקלל חרשית ולוקח את המפתחות שלו, הוא יוצא מהבית בלי לומר מילה.

XXX

כעבור יומיים:

שון פותח את דלת חדרו של בלייק, אחיו לא חזר הביתה מאז שעזב לפני יומיים, הוא פותח את דלת חדרו בשעה מאוחרת בלילה, ומעיר בעדינות את בן-זוגו של בלייק,

"טיילור, תתעורר." הוא אומר חרישית ומדליק בעדינות את מנורת הלילה שמוצבת בשידה,

החדר נשתף באור מרגיע, ושון מושיט לטיילור תיק ומעיל גדול, "תלבש את זה ותרד למטה, אני מחכה."

טיילור המבולבל ממלא אחר ההוראות של שון בשתיקה ויורד למטה למטבח.

"הכול בסדר שון? מה קרה?" שואל טיילור,

"בוא אחרי. אני מוציא אותך מפה." הוא אומר ויוצא לעבר הרחוב השקט והקר, נכנס למכונית שלו ומסמן לטיילור להיכנס גם.

XXX

לכל אדם יגיע הרגע שבו הוא יקבל את ההחלטה שתשנה את חיו.

ולא רק את חיו שלו, גם את חייהם של האנשים שלציידו,

רוב האנשים בכלל לא מודעים לרגע קבלת ההחלטה, כי זה משהו שבוער להם כבר זמן רב לעשות, ורק עכשיו הם קיבלו את האומץ לפעול.

כי בתוך תוכנו אנחנו יודעים מה טוב ומה רע, מה אסור ומה מותר, מה הורס את החיים של היקרים לנו, ומה בונה אותם.

לקבל החלטות זה דבר קשה.

יהיו כאלה שיחשבו שמה עשה שון היה המעשה הנכון לעשות.

אחרים רק יתהו למה לקח לו זמן רב כול כך לעשות כך,

כי בסופו של דבר, קל לשפוט אחרים, קל כול כך שאנו תוהים למה טרחנו אחרת.

XXX

שון עוצר את הנסיעה שלו כעבור שעה ליד בית קטן ושקט.

"אני לא מבין, מה קורה?" אומר בפעם האלף טיילור,

"אני מבריח אותך מפה, זה מה שקורה. אתה סבלת מספיק עם בלייק, ואני מצטער שרק עכשיו אני פועל."

"לא, תחזיר אותי, בלייק יתעצבן אם-"

"בלייק לא יהיה בבית לעוד הרבה זמן, טיילור. אתה חייב לברוח עכשיו."

טיילור שותק. מעבד את דבריו של שון, ולבסוף הוא שואל בשקט, "בלייק יהיה בסדר?"

"אני מקווה שכן. הוא אח שלי למרות הכול, אבל מה שהוא עשה לך זה בלתי נסלח, לכן אני עושה את מה שאני עושה עכשיו, טיילור, קדימה. בוא נצא."

טיילור מסכים בלית ברירה לצאת מהרכב, הוא נכנס עם שון לתוך הבית הקטן,

בחור כבן 23, אולי 25, יוצא מאחד החדרים שבבית, על פני מתפשט חיוך, לא חיוך רע, אלה חיוך אוהב, מכיל,

"זה לוקאס." מסביר שון, "זה חבר שלי, אתה תישן אצלו כמה ימים, ואז הוא יעביר אותך את הגבול לשוודיה,"

"שלום, טיילור, נכון?" שואל לוקאס ומושיט את ידו ללחיצה,

טיילור מהנהן בחיוך ולוחץ את ידו של לוקאס,

"אני צריך לזוז. להתראות טיילור." אומר שון בזמן שהטלפון שלו מצלצל, הוא נעלם מבעד לדת היציאה ומשאיר את לוקאס וטיילור לבדם.

לוקאס מביט בחבורות שמעטרות את טיילור, גם לו היו כאלה, גם הוא זוכר מה זה להיות במערכת יחסים כזאת דפוקה, ולכן הוא אומר בקולו המרגיע,

"אני רואה שאתה רגיל שמתייחסים אלייך בצורה נוראית כשאתה עושה משהו לא בסדר, אבל אני יכול להבטיח לך שפה, בבית הזה, אף אחד לא יפגע בך. אף אחד לא יכריח אותך לעשות משהו שאתה לא רוצה, אתה לא צריך לפחד יותר, טיילור, אתה מוגן."

---------------------------------------------------------------

אני בן אדם טוב. סתמו.

🎨gefen