(נ.מ. מייק.)
"אתם חושבים רק על עצמכם! לא באמת אכפת לכם מימני!" אני צורח את נשמתי על שון ובלייק, האחים הגדולים שלי.
"אני לא יאפשר לך לצעוק ככה בבית שלי!" מבהיר לי שון – אחי הבכור.
ההורים שלי נפתרו שהייתי קטן, ומאז אני, שני אחיי הגדולים ובני הזוג שלהם גרים בבית אחד.
אז כפי שאולי הבנתם, ריבים וצעקות זה חלק מהאווירה של הסופ"ש.
כמובן שאני לא צועק סתם, אני לא איזה נער מתבגר. אני צועק כי אחים שלי אנוכיים ומתכוונים לחתן אותי לבחור דפוק וסוטה שגדול מימני ב10 שנים!!
איך הם קוראים לעצמם בכלל אחים שלי?
"ואני לא יאפשר לך למכור אותי לפדופיל!" אני לא נשאר חייב.
"תסתום את הפה הגדול שלך מייק, שלא תעז לדבר על מאט" זה שוב שון, זה שחושב שהוא עוזר לי.
מאט הוא הגבר שאני מיועד לו. והאחים שלי החליטו ככה, כדי שיהיו בניהם יחסים טובים.
כמה אנוכי בן אדם יכול להיות?!
זאת שאלה רטורית כמובן. הינה ההוכחה: שון ובלייק.
את שון אני ממש לא סובל.
בלייק עוד נסבל איכשהו,
בזמן ששון ואני צועקים, הוא יושב בנחת על יד השולחן עם טיילור – הבן זוג האומלל שלו.
לפי המבטים של טיילור, הוא מעדיף לקבור את עצמו ולא להיות כאן.
בתכלס לא להיות עם בלייק בכללי. כמו שאני מיועד למאט, ככה טיילור היה מיועד לבלייק. אותו הסיפור עם שון ובן זוגו.
מבינים איזה חיים דפוקים יש לנו? יש לי?
אני וטיילור חברים קרובים מאוד. שנינו חולקים את אותו גורל אכזר,
בפעמים המועטות שיצא לנו לדבר ביחידות, כי בלייק כול כך אובססיבי ולא משחרר,
טיילור סיפר לי (יותר נכון לומר בכה) על כמה נוראי בלייק.
אז אולי הוא לא הבן זוג המועמד לפרס השנה, אבל הוא בסדר בתוך אח.
למרות שגם הוא הסכים לחתן אותי עם מאט, הוא לא רב איתי כמו שון.
ובדרך כלל כששון מגזים לפי דעתו המעוות של בלייק, (מגזים אצלו יכול להגיע לרמה של כריתת גפיים) הוא עוצר אותו ומרגיע אותו.
"אני לא מתכוון לחיות חיים אומללים בשבילכם!" אני אומר לשון ולבלייק. בעיקר לבלייק, מנסה לדבר לליבו.
"איזה אומללים? מאט הוא אחלה גבר!" בלייק סוף-סוף מתערב, אבל לא לטובתי אז זה לא עוזר לי.
"אומללים כמו טיילור וג'ונתן!" אני עונה בטיפשותי.
שון מגחך בביטול וניגש למקרר להוציא בירה. ג'ונתן הוא בן זוגו.
אבל בלייק מביט בחדות בטיילור שנקטן בפחד מימה שאמרתי, ועוד יותר מתגובתו של בלייק.
הוא מניח את ידו על ראשו, מלטף אותו באיום שמפחיד מהצד גם אותי. שלא נדבר על טיילור שממש רועד תחתיו.
"אתה אומלל טיילור? אתה אומלל להיות שלי?" הוא שואל אותו,
"ל-לא" הקול שלו רועד ולא עולה מעל לחישה.
מבטו של בלייק מסופק. "רואה? שום אומללות." הוא אומר לי בחיוך של ניצחון.
"המכות הכחולות שלו אומרות אחרת," אני מסנן בעצבים, לא חושב על טיילור המסכן שאחר כך יחטוף בגללי.
"זה לא משנה או אכפת לי מה דעתך בנושא. אתה מתחתן איתו. ככה קבעתי." שון אומר ומגיש לבלייק בקבוק בירה פתוח.
"אלו. החיים. שלי." אני אומר בביטחון. בורר את מילותיי.
"אתה תחת חסותי." אומר בלייק ונעמד, מושך אחריו את טיילור "ובתור האפוטרופוס שלך, אני מחליט. השיחה הזאת נגמרה." הוא מסיים ועולה לחדרו, ידו תופסת בחוזקה בזרועו של בן זוגו.
אני מעיף מבט אחרון בשון לפני שאני עולה לקומה השלישית לחדר שלי.
אני בקומה העליונה, בלייק בשנייה, ולשון יש יחידת דיור נפרדת.
וזה פחות או יותר השיחה שמתנהלת כול ערב רק במילים שונות וקללות אחרות.
אני נכנס לחדר שלי ונועל את הדלת מאחוריי. אני בן 19, וכול חיי נקבעו מראש.
אני נזרק על המיטה הגדולה, מעל השמיכה, עם נעליים. שינה עמוקה צונחת עלי.
לריב באמת לוקח הרבה אנרגיות...
XXX
אני קם בבהלה בגלל צעקות שקטות שמלוות בבכי, אני בהתחלה לא מבין ומחפש את הטלפון שלי, כנראה הופעל איזשהו סרטון או משהו אבל אני עוצר באחת כשאני קולט מילים ברורות יותר, בכי ברור יותר, התחננות לרחמים ברורה יותר.
החדר של בלייק לא רחוק משלי, ולמורות שהוא אקוסטי, אני שומע את קולו המתחנן של טיילור.
עד כמה הוא צורח חזק שאני יכול לשמוע אותו מכאן? המחשבה הזאת מרעידה אותי.
אני שומע בברור עכשיו את טיילור הבוכה, ואת בלייק – צוחק. פאקינג צוחק.
זה בגללי, מטומטם אחד למה הערבת אותו? טיפש. טיפש. טיפש.
השעה כבר 4 לפנות בוקר, נכנסתי לחדר ב1 בלילה. כמה זמן הוא מתעלל בו?
כעבור עשר דקות של תחינות לא פוסקות. עשר דקות שאני בוכה עם טיילור.
אני לא מסוגל עוד להחזיק מעמד ואני דוחף אוזניות לאוזניי, מגביר על העוצמה הכי חזקה שאפשר.
אני חלש. אני יודע.
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
עוד פרק🥳
נו למה צפיתם? שכחתם שמדובר בספר שלי?
אתם עומדים להמשיך לבכות, ומילותיי הם הבטחה.
תגיבו לי את דעתכם, 💖✨
מבטיחה ששווה להמשיך לקרוא,
יום טוב לכולם!🥰🏳🌈
/🎨gefen
YOU ARE READING
you are mine no matter what - (boyXboy)🔞
Romance''ככה בדיוק אני אוהב אותך, שאתה לגמרי בשליטתי ונתון לחסדיי.'' הוא רוכן מעליי, מעביר את פיו על גופי הפצוע, נושך בכאב את השריטות שלי. אני פולט גניחת כאב, ובלייק מתרומם מימני. "בייבי שלי, אני יודע שאתה אוהב אותי." הוא אומר, בלייק תופס בידי, מעביר אותה...
