הזוג המלכותי שלי

צעד ראשון לביטחון

נ.מ יוליה

קמתי לצלילי השעון מעורר שלי בשש כדי שאספיק להתארגן בזמן.
התחלתי להתארגן ולבשתי חצאית ג'ינס קצרה וסריג בצבע שמנת עם פסים בצבע כחול כהה גדול כך שהפתח של הצוואר נפל קצת מכתפי הימנית ולבסוף סיימתי להתאפר ולסדר את השיער.

אתמול לא סיפרתי לאף אחד אבל הלכתי למספרה ועשיתי פוני וילון, אז לקח לי קצת יותר זמן לסדר אותו הבוקר.
כשסיימתי הכל יצאתי מהבית ושם כבר חיכה לי הנהג כרגיל,
הגעתי לבית הספר ונכנסתי לכיתה. התיישבתי במקומי והייתי בטלפון עד שמישהו יגיע.

"בוקר טוב מסכנה" הרמתי את עיני מהטלפון לכיוון שממנו הקול הגיע וראיתי את קיילי. הילדה הזאת פשוט לא משחררת, זאת המחשבה הראשונה והיחידה שעלתה לראשי,
"בוקר טוב אובססיבית" עניתי וכל כולי נהייתי עצבים רק מלראות אותה, אבל החזרתי את מבטי לטלפון כדי לא לתת לה תשומת לב,
"תקשיבי-" היא התחילה וקטעתי אותה, לא מתכוונת להקשיב לטמטום שלה שוב. לקחתי את ידה ומשכתי אותה החוצה מהכיתה למקום שאין בו אנשים, כי אני לא צריכה שאנשים יסתכלו עליי כדי שאני ירגיש צודקת ומלאת ביטחון "מה את חושבת שאת עושה-" היא אמרה וקטעתי אותה שוב, מתכננת לשים לזה סוף.

"לא לא לא. את תקשיבי לי עכשיו, את תקחי את שתי הרגלים שלך ותעופי לי מהפאקינג עיניים, השעה שמונה וחצי בבוקר ואין לי כוח לשמוע את הנאומי קינאה שלך. לא עכשיו ולא אף פעם.
אני אגיד לך את האמת, לא מעניין אותי שאת חושבת שאני מסכנה או לא מתאימה לריף, פשוט באמת לא אכפת לי מהדעה שלך, את יכולה להגיד מה שאת רוצה אבל זה פשוט כל כך מיותר. את מאבדת כל טיפת כבוד שאי פעם לי אלייך, ברמה שגם אם היית יוצאת עם ריף היית עדיין מצטיירת כמו זונה אובססיבית. אז תפסיקי לבזבז לך אנרגיה ולי את הזמן ותמצאי מישהו שבאמת רוצה אותך ולא אף אחת אחרת,
אם ריף בחר בי ולא בך כנראה יש מישהו אחר שיבחר בך ולא בי,
תתעוררי ותשחררי ממנו, את כבר משפילה את עצמך.
זה שהוא הקפטן של הקבוצה לא יתן לך כלום, שום כבוד נוסף.
ועזבי את זה, כל הבלאגן שאת עושה מוציא אותך קטנה וילדותית.
אני לא רוצה להגיד תפסידי בכבוד כי זה לא הפסד, הוא פשוט לא האחד שלך!
אז די, הבנו, תתבגרי ותשחררי את עצמך מהכלא הזה שאת כולאת את עצמך בו, ריף הוא לא הגבר היחיד בעולם, יש עוד מלא אנשים שירצו אותך, תאמיני לי.
זה לא מעיק עלייך? כמה את יכולה להמשיך? מה יעזור לך להעליב אותי? בת כמה את?
עכשיו. אני מקווה שזאת הפעם האחרונה שאני יצטרך לבקש את זה ממך, תעזבי אותי לנפשי." פרקתי את מחשבותי והיא הייתה בהלם.

אבל די, כמה עוד אפשר לסבול את ההתנהגות הזאת,
כמה כוחות יש לה, איך היא לא מבינה שכל הסיטואציה הזאת מזיקה לה יותר ממה שהיא מזיקה לי?
היא לא רואה שהדחיה הזאת ליטרלי מנהלת אותה?
כמה כוחות יש לה שהיא ממשיכה לחיות ככה?
הייתי חייבת להאיר לה את העיניים בידיעה שאם אני לא אסביר לה שזה פוגע גם בה היא תמשיך בהתנהגות הזאת, לא יהיה לה אכפת שזה לא נעים לי.
אני מקווה שברגע שהסברתי לה את זה היא תפסיק.