מחשבות.

230 11 7
                                    

נ.מ ריף

הנסיכה שלי סוף סוף יצאה מהבית חולים וזה משמח אותי מאוד. בהתחלה חשבתי שאחרי שהיא יצאה מהבית חולים זהו, זה נגמר, אבל אחרי מה שקרה במסעדה הבנתי שזה רק ההתחלה של משהו ארוך הרבה יותר.

הטלפון שלי צילצל וראיתי על המסך את השם של ג'ייקוב ועניתי במהירות "היי אחי זוכר שקבענו היום בים נכון?" אמר לי ג'ייקוב, היום כשיצאנו מהלימודים הוא החליט שאנחנו צריכים לצאת שלושתינו,  "ברור, גם ליאם בא?" שאלתי אותו חזרה , "הוא אמר לי שכן פשוט הוא טיפה יאחר" אמר, "סבבה, ניפגש, ביי" אמרתי וניתקתי,
ישר אחרי סיום השיחה נסעתי לים. הייתי צריך לנקות את הראש מכל המחשבות, כי בסופו של דבר החודש האחרון היה קשה מאוד. כל ההתמודדות עם יוליה, גם לדאוג לבית ובנוסף הלימודים, השנה זאת שנת הלימודים האחרונה שלי. אני לא יכול לזרוק את כל העבודה הקשה שלי לפח.

הגעתי לים כשהתחלתי לחשוב, התחלתי לחשוב על כל התקופה האחרונה, על כל מה שקרה עם יוליה, מה שקרה בבית, הלימודים, הכל.

אני יושב ומסתכל על הים, שקוע במחשבות ונותן לזמן לעבור. "בא" אני מרגיש מישהו נותן לי דחיפה קטנה וצועק בו זמנית, הסתובבתי מבוהל וראיתי את ליאם וגייקוב צופים בי וצוחקים "מה אתם עושים פה?" שאלתי, שוכח שבכלל קבעתי איתם פה מלכתחילה, "אממ קבענו שנלך לים אם שכחת" אמר ג'ייקוב, "אהה נכון שכחתי" גיכחתי לעצמי, "טוב קום או שאני זורק אותך למים" אמר ליאם, "טוב טוב" אמרתי והתקדמתי איתם.

"נו אז איך האישה?" שאל ליאם, "בסדר, מה יכול להיות" אמרתי בפשטות, "פשוט אתה יודע התחלתם קשר לפני חודש בערך וזה לא נראה שעשיתם כלום" ליאם אמר באי הבנה. מרגיש לי שלפעמים הילד הזה שוכח כמה אנחנו שונים , "כי לא עשינו" אמרתי, "מה?" ליאם וגייקוב אמרו ביחד, "שאני אומר לא עשיתם כלום אני מתכוון גם לנשיקה" אמר ליאם בניסיון להסביר לי , "אתה יודע פיקה פה פיקה שם אבל לא יותר מידי" אמרתי כאילו זה הדבר הכי נורמאלי בעולם אבל בהתחשב בנסיבות זה הכי נורמאלי שיש מבחינתי.

"למה? למה שתעשה את זה לעצמך?" אמר ליאם בזעזוע שאין כמותו, "היא רק יצאה מהבית חולים לפני שתי שניות בערך ואני רוצה שהיא תתמקד בהחלמה שלה במקום להעסיק את עצמה במחשבות מיותרות על זה, אל תשכחו שאני גם החבר הראשון שלה" הסברתי להם את עצמי, "אני מבין, זה ממש מתחשב מצידך" אמר ליאם, "זה לא מתחשב, זה דואג. ולמי אני אדאג אם לא לבת זוג שלי, במי אני עוד אתחשב?" אמרתי בהסברה, " נהיית קיטשי,עם הבת זוג הקודמת שלך לא היית ככה" אמר ליאם ואני רק גילגלתי את עיניי בזילזול,  "תעזוב אותו כבר, זה לא כאילו אתה יותר טוב" אמר ג'ייקוב, "אוייש אתה תמיד מגן עליו" אמר ליאם ועשה את עצמו נעלב, "אני רק אומר את מה שצריך" ג'ייקוב אמר בהתנשאות אמיתית לחלוטין.

"תגיד מה אתה מתכוון לעשות בקשר לג'ורדן?" שאלתי את ליאם, כי עד כמה שידוע לי הם לא בקשר טוב והבנאדם עכשיו בן זוג של מישהי מהחבורה אז תהיתי מה הוא מתכוון לעשות בעניין, "מה אני יכול לעשות... הזהרתי אותו, אבל אני לא יכול להפריד ביניהם, סופי ילדה גדולה מספיק כדי לעשות החלטות בעצמה" אמר ליאם בייאוש, "רגע אז אתם בטוב?" שאלתי בציפייה לתשובה חיובית כי אין לי כוח שכל פעם שנהיה לידם תהיה אותה אווירה כמו באותו יום כשנפגשנו איתם, "איך לעזאזל הבנת את זה מכל מה שאמרתי?" ליאם אמר בתדהמה ותיסכול משולבים יחדיו, "כי לא הכרחת אותה להפרד ממנו" אמרתי בפשטות, לפי מה שידוע לי ליאם שונא את הבנאדם ברמה שאם רצח היה חוקי הוא היה הורג אותו. ועכשיו כשהוא יוצא עם סופי רמת השנאה שלו כלפיו עלתה, "כע למה לא הסברת לסופי מה קרה?" שאל ג'ייקוב פתאום, "דיברתי עם סופי, הסברתי לה מה קרה, אבל היא אמרה שזה לא אומר שהם צריכים להיפרד" אמר ליאם בתיסכול, "ואתה מתכוון לכבד את זה אני מקווה" אמרתי בטון מזהיר.

הזוג המלכותי שליWhere stories live. Discover now