הזוג המלכותי שלי

מנעול בלי מפתח

נ.מ ריף

עבר שבוע מאז, עבר שבוע אבל זה מרגיש כאילו יוליה עשתה קפיצה של חודש.
היא באה כל יום, בכל הפסקה לקפיטריה ואוכלת לפחות שתי ארוחות ביום. ובסופשים אנחנו נפגשים ואוכלים באחד הבתים, לפעמים עם המשפחה ולפעמים רק שנינו.

אני שמח שהיא מתקדמת ושהיא במקום טוב יותר, זה ממש משמח אותי. מהרגע שהיא התחילה לאכול יותר מרגיש שהיא נהייתה שמחה יותר, מלאת חיים,
וכיף לראות אותה ככה.
לחזור לראות את הפרצוף המפוחד שהיה בשרותים אחרי שהיא הקיאה זה לא משהו שאני ארצה לראות שוב, אבל אין מה לעשות, ככה זה המלחמה הזאת. עליות וירידות, וכשאמרתי שאני אהיה שם בשבילה התכוונתי לזה.

היום יום שישי, קבעתי יחד עם יוליה שנצא לדייט ונעשה פיקניק, רציתי שזה יהיה משהו מיוחד יותר מהרגיל אז שאלתי את אבא שלה באיזה מקומות היא אוהבת להיות, הוא נתן לי כתובת מדוייקת ואמר לי שסגר את כל המקום רק בשבילנו.
התרגשתי לראות מה זה המקום הזה שאבא שלה כל כך דייק אותי במציאה שלו, איך ישר ששאלתי אותו הוא ידע מה להגיד וגם באיזה ספציפיות. כששאלתי אותו חשבתי שהוא יגיד לי איזה סגנון של מקום או כמה אופציות לא משהו אחד ובכזו מהירות, הוא אמר שזו צריכה להיות נסיעה של שעה אז אמרתי ליוליה שאני אאסוף אותה בסביבות שלוש ושתהיה מוכנה. רציתי שיהיה לנו הרבה זמן רק לשנינו, שנעצור הכל ובאמת נצא לדייט.

בשעה שלוש חיכיתי מחוץ לבית של יוליה, נשען על הרכב שלי, ממתין שהיא תואיל בטובה לצאת אך זה לא קרה, לפחות לא בעשר דקות האחרונות, התקשרתי אליה ואחרי שתי צילצולים היא ענתה, "כןכן אני רק מסיימת את האיפור שמה נעליים תכשיטים ובושם ויוצאת" היא אמרה ישירות כשענתה, "באיזה שלב את של האיפור?" שאלתי וגיחוך נפלט מפי, "של הפודרה" ענתה במהירות דומה למקודם, "זה לא אומר לי כלום נסיכה שלי דברי איתי בהתחלה אמצע סוף" אמרתי בייאוש, למה היא חושבת שאני יודע מה זה פודרה? "סליחה סליחה, אממ נראלי אמצע" היא אמרה יותר רגוע ממקודם, "אז אני נכנס לבית חם בחוץ טוב?" הודעתי לה והתקדמתי לכיוון הבית, "בטח אני יורדת לפתוח לך נראלי אבא שלי נעל לפני שהוא יצא" היא אמרה ואחרי כמה שניות נשמע קול חזק של משהו שנפל "פאק" אמרה יוליה ואני בשניה ששמעתי את הרעש שאפתי אוויר ונלחמתי בפלשבק שלא ישתלט עליי. לא עכשיו.

מיהרתי לצאת מהשיתוק שהיכה בי ולשאול את יוליה "נסיכה הכל בסדר?" שאלתי תוך כדי שדפקתי על הדלת של הבית כדי שהעוזרת תפתח לי כי הבנתי שיוליה עסוקה בתאונה שקרתה לה כרגע, "נשברה לי הפודרה" היא אמרה בטון חצי בוכה כאילו אמרו לה שמישהו מת, "אוקיי איזה מזל שכבר שמת אותה היום" ניסיתי לעודד אותה בתקווה שהיא לא שקועה בגודל האובדן, "אבל, אבל מה יהיה מחר ובעוד יומיים איך אני אוכל ללכת ללימודים בלי?" היא שאלה וכאן כבר לא יכולתי לשמור את הצחוק שלי בפנים והתפוצצתי מצחוק תוך כדי שהתקדמתי לחדרה, "נסיכה זה לא בנאדם אפשר לקנות חדש" אמרתי לה וניתקתי את השיחה. כשנכנסתי לחדר ראיתי אותה יושבת על הריצפה ליד קופסא של איפור כזאתי אין לי מושג איך קוראים לזה ואבקה מפוזרת לכל מקום, "אוקיי דבר ראשון קומי, דבר שני תמשיכי להתארגן, דבר שלישי אני הולך להביא מטאטא, דבר רביעי היום אחרי הדייט נלך לקנות לך טוב?" אמרתי תוך כדי שאני מקים אותה מהריצפה ונושק לשפתיה, "אוקיי, אז נקנה חדש והכל יהיה בסדר" היא אמרה חצי לעצמה חצי לי בניסיון להרגיע את עצמה, "ונסיכה שלי, את צריכה להבין, גם אם לא נספיק לקנות אותה היום" התחלתי להגיד וראיתי שהיא נבהלת "ונספיק" מיהרתי להוסיף כדי להרגיע אותה, "את נראת טוב איתה או בלעדיה" חייכתי לתוך עיניה.