הזוג המלכותי שלי

אי וודאות

נ.מ יוליה

קמתי מרעש דיבורים, ראשי היה מסוחרר והרגשתי כאילו הוא עומד להתפוצץ בכל רגע, ניסיתי להתיישב, הסתכלתי סביבי וראיתי את אבי מדבר עם האחות ולידה נראלי הרופא, "מה קרה?" שאלתי, השלושה מיהרו להסיט את מבטיהם אליי "יוליה, מה שלומך? איך את מרגישה?" שאל אבי ורץ לכיווני, "אני בסדר, רק כואב לי הראש" אמרתי, "מוזר, הבדיקות לא הוציאו תוצאות שבהם את אמורה להרגיש בסדר" אמר בטון מתחכם והסתכל אליי בדאגה

"אבא הכל טוב אני ינוח קצת ואז ירגיש הרבה יותר טוב" אמרתי, "יוליה, אם תצליחי לצאת מהמיטה זה יהיה נס" אמרה האחות הפעם ושלחתי לה מבט לא מבין, "עם הנתונים הקיימים שיצאו בבדיקות האחרונות הגוף שלך חלש מידי כדי שתוכלי ללכת" אמרה בקול ברור

פאק.

"רגע איזה יום היום?" שאלתי בלי קשר לשיחה, "רביעי" אמר לי אבי, קמתי בבהלה "אבא אתה יכול להביא לי את הטלפון שלי?" אמרתי בלחץ, "בטח מתוקה, אבל למה? הכל בסדר?" הוא אמר בדאגה, "כן הכל טוב, אני יכולה את הטלפון שלי?" אמרתי בחוסר סבלנות הוא הנהן והביא לי את הטלפון שלי,
מיהרתי להתקשר לליאם, היינו אמורים להגיש את העבודה היום. פאק מה אני עושה עכשיו? אחרי שתי צלצולים הוא ענה.

"איפה את יול?" הוא שאל והיה נשמע עצבני וזה הפחיד אותי, "אני מצטערת, פשוט קרה משהו ואני לא יכולה להגיע היום. אני ממש מצטערת אני מבטיחה לך שזה לא היה בכוונה." אמרתי במהירות ובשקט, "פאק מה אני עושה עכשיו?" הוא שאל, "יש לי שתי רעיונות" אמרתי והוא רק חיכה שאני ימשיך, "אחד, שאני ידבר עם המורה והיא תתן לנו להגיש בתאריך אחר, שתיים, שאני יסביר לך מה לעשות ואתה תעשה" אמרתי, "למה שהמורה תתן לך לדחות את ההגשה בכלל?" הוא אמר. הוא היה עצבני ממש, הרגשתי את זה בטון דיבור שלו.

'אני לא יכולה להגיד לך אבל אני יכולה להגיד לך שאני יכולה לנסות ואם אני לא יצליח אני יכולה להגיד לאבא שלי שיתערב" אמרתי, "מה אני צריך לעשות?" הוא אמר, "אתה צריך..." התחלתי להסביר לו מה הוא צריך לעשות, איפה לשים דגש, איפה לא לגעת ולדבר על זה רק אם המורה שואלת, "אה, בסדר בקטנה, רגע יול, את חושבת שהמורה תסכים שתהיי איתי בשיחה באוזניה?" הוא אמר, "אתה יכול או לשאול אותה או פשוט להיות עם אוזניה ולהגיד לה שזה עוזר לך להישאר בפוקוס" אמרתי, "רעיון מעולה, אוקיי אז עכשיו הפסקה אני- היי מה קורה אחי, עם יוליה שניה רגע"

הוא קטע את דבריו באמצע והתחיל לדבר עם מישהו אחר, "טוב יול אני ידבר איתך אחר כך, יאלה ביי" הוא אמר, "תודה ביי" אמרתי וניתקתי.

הרגשתי כל כך חלשה, אני לא יכולה לשקר כי הרגשתי עייפה כל כך אבל אני לא יכולה להירדם כי ליאם אמור להתקשר עוד עשרים דקות, ניסיתי להישאר ערה, נלחמתי בעצמי להשאיר את עיניי פקוחות, אחרי עשר דקות האחות הגיעה ואמרה לי שלוקחים אותי לבדיקות, פאק עוד עשר דקות ליאם אמור להתקשר מה אני אמורה לעשות,
קמתי, לקחתי את הטלפון והלכתי אחרי האחות, הרגשתי ממש עייפה, ברמה שבקושי הצלחתי להחזיק את עצמי, אבל המשכתי להילחם בעצמי, הגענו לחדר והושיבו אותי על כיסא.