הזוג המלכותי שלי

כלב

נ.מ ריף
הגעתי היום ללימודים מוקדם יותר מהרגיל, דודה שלי לקחה את הילדים לבית הספר ככה שזה קיצר לי את הזמן והגעתי כמה דקות לפני שהמורה הגיעה לכיתה.

כשהתחיל השיעור הייתי כל כך עייף שאפילו לא ניסיתי להקשיב למורה, ישר הנחתי את הראש על השולחן ונרדמתי,
הרגשתי משהו חזק פוגע בראשי והזדקפתי מהר, ראיתי את ליאם מסתכל עליי ומצחקק "בוקר טוב, נסיכה נרדמת, ממתי אתה נרדם בשיעור" אמר בעודו ממשיך לצחקק,"ממתי שאני לא יישן בלילה כי אני צריך לדאוג שרוזי יכולה לחזור לבית בלי דאגות" אמרתי בגילגול עיניים.

חיכיתי לה אתמול עד ארבע לפנות בוקר והיא הלכה לישון אצל ליאם, אני לא כועס עליה בכלל אבל אני כן גמור מעייפות והוא יודע את הסיבה, הוא יודע שחשוב לי הלימודים אז למה להדליק את הלהבות? קמתי והלכתי.

"לאן אתה הולך?" הוא מיהר ללכת אחרי, "לקפטריה לאן" אמרתי עצבני יותר ממקודם, "היי אחי תעצור רגע, תקשיב, מצטער על אתמול פשוט היינו שיכורים, אז פשוט נסעתי אליי" הוא אמר. הוא היה שיכור והוא עדיין נהג? נמאס לי להיות האמא של הילדים האלה, אבל הם חשובים לי ואני לא רוצה שיקרה להם משהו לא בטעות ולא בכוונה, "אתה נהגת והיית שיכור?" שאלתי בעצבים, "מה לא מה פתאום, בקשתי מחבר טובה שיקפיץ אותי" הוא אמר ומיהר להרגיע אותי.

"לאן אתה הולך?" הוא שאל אותי, "בפעם החמשמאות לקפיטריה" אמרתי בעצבים, "אחי, מה יש לך? אתה לא עצבני ככה בדרך כלל, מה קרה?" הוא אמר לי, "כלום לא קרה אני פשוט עייף ואתה שואל אותי מליון שאלות" אמרתי בעייפות, הוא שם לב שזה לא נכון, הוא ידע שאני לא אומר את האמת אבל לא היה לו מה לעשות עם זה, הוא ידע שאני לא משתף ולכן לא שאל שוב כי הוא ידע שזה יעצבן אותי.

כעסתי על עצמי, כעסתי על עצמי כי אני מוציא את הכעס שלי על אנשים שחשובים לי.
לא נורא תעבור התקופת מבחנים וזה יעבור,
הגענו לקפיטריה והתיישבנו ליד השולחן שהחבר'ה שמרו לנו,
אני ליאם וגייקוב לא היינו היחידים בחבורה שלנו, בגלל שהיינו במרכז פחות או יותר, כל הפסקה מצאנו את עצמנו עם עוד ילדים בשיכבה או בתיכון, לא שהייתה לי בעיה כן?
זה כיף להכיר אנשים אחרים, אנחנו גם לא סגורים כמו חבורות אחרות, יש להודות שכל זה בזכות ליאם, הוא זה שמחייך ועושה שטויות עם כולם, אני רק מחייך ואם פונים אליי אז אני משיב, גייקוב לא מנסה לפתח שום תקשורת עם אף אחד אחר אבל זה מייחד אותנו, זה מה שהופך אותנו למה שאנחנו.

בסוף ההפסקה מיהרתי ללכת לכיתה, אין לי זמן להפסיד עוד שיעור.
היום עבר מהר, וישר אחרי הלימודים הלכתי לעמותה של הכלבים שבה אני מתנדב.
הגעתי והתחלתי לטפל בכל הכלבים, לשים להם אוכל ומים,
לנקות תאים מלוכלכים, אחרי כל הדברים האלה, הגיע החלק הכיף, הוצאתי שלוש כלבים לטיול, הלכתי לרשימה של הכלבים שהייתה תלויה במשרד וראיתי איזה כלבים עדיין לא הוציאו לטיול, היו בערך עשרה כלבים שעדיין לא הוציאו והייתי בהלם (לטובה כן?) בדרך כלל אני מגיע והמספר הוא עשרים.
בחרתי להוציא שני פיטבולים ורועה גרמני אחד,
אני יודע שזה שלושה כלבים מסוכנים וחזקים אבל הם היו הכלבים המועדפים עליי בעמותה.