נ.מ יוליה:
היום זה היום הראשון ללימודים של כיתה י"א,
אשכרה כיתה י"א, אני בהלם.
אתמול סופי החברה הכי טובה שלי ישנה אצלי כדי שנוכל להתארגן יחד היום, היה כל כך כיף עשינו מסיבת פיג'מות שהייתה וואו אבל הלכנו לישון בסביבות 1 בשביל שלא נהיה עייפות מידי ונאחר היום.
קמנו מוקדם כדי שנוכל להתארגן בנחת, לבשתי חצאית ג'ינס קצרה ,חולצת בטן לבנה,מעיל עור אדום וסניקרס לבנות של נייק (ה.כ הלוק למעלה בתמונה) והתאפרנו ואז יצאנו.
הגענו לבית ספר עם הנהג הפרטי שלי, למרות שיש לי רשיון אבא שלי לא נותן לי לנהוג עד שיעבור לי המלווה. אם אתם שואלים אותי זה קצת מיותר ואמרתי לו את זה אבל הוא עדיין נשאר בשלו. ואומרים שאני עקשנית, מעניין מאיפה זה מגיע...
הגענו ללימודים ומיהרנו לתפוס שולחן מקדימה ליד הקיר, כדי לא להיות מול המורה אבל עדיין להיות מקדימה ולהיות בעניינים.
לאט לאט הכיתה התמלאה וכל התלמידים נכנסו, כרגיל כל הבנים מילאו את השורה האחרונה ועשו רעש.
המורה נכנסה לכיתה והתחילה שיעור, עשינו מעגל וכל אחד היה צריך להגיד שם, שם משפחה ואת החיה האהובה עליו.
אני וסופי היינו האחרונות וכשהגיע תורי אמרתי "היי שמי יוליה אדיסון והחיה האהובה עליי זה כלב". "יאא איזה חיה חמודה, יש לך כלב יוליה?" המורה שאלה אותי "כן אבא שלי קנה לי פודל טוי בחופש האחרון" עניתי "איזה נחמד אני מקווה שאת מסתדרת איתו חחח" היא אמרה. הנהנתי בגיחוך והיא עברה לסופי.
כולם חזרו למקומות והתחלנו שיעור, עם כמה שאני וסופי אוהבת לדבר אנחנו אף פעם לא מדברות בשיעור. אנחנו הבנות האלה שמסכמות את החומר ובאמת לומדות בשיעור, אין לי זמן לבזבז על דברים כמו דיבורים וצחוקים בשיעור. בשביל זה יש את ההפסקה, אני צריכה ללמוד.
יש אנשים שיקראו לי חננה אבל אני פשוט מבינה שזה מה שצריך, מבינה שבלי הדרך הזאת יהיה הרבה יותר קשה להגיע לדברים שאני רוצה.
הגיע סוף השיעור והתחילה ההפסקה, אני וסופי מיהרנו לאסוף את הדברים שלנו, והלכנו לקפיטריה. יותר נכון רצנו, כל הפסקה יש שולחן ספציפי שאנחנו יושבות בו, בלי סיבה אמיתית פשוט התרגלנו אליו.
כשהגענו לשולחן שמחנו לראות שהוא ריק. מהרנו להתיישב, התחלנו לאכול, הבאתי לאכול יוגורט, משהו לא מוגזם שלא משמין כל כך אבל אני חייבת לאכול כדי שסופי לא תלחץ שחזרתי לתקופה של ההפרעות האכילה. עקרונית, זה בחיים לא הפסיק אני פשוט טובה בלהסתיר את זה.
פתאום סופי מנערת אותי מהמחשבות שלי "את בכלל מקשיבה לי?" היא אומרת לי "לא סליחה מה אמרת?" אמרתי לה חזרה,
"סתם סיפרתי לך על זה שאנחנו חייבות ללכת להופעה של שון מנדס יש לו הופעה לא בשבת הקרובה בשבת שאחריה, אז חייב ללכת" היא אמרה לי.
כבר מעכשיו התחלתי להתרגש שהיא אמרה לי את זה
"חייב. כשאני יגיע הביתה אני ידבר עם אבא שלי והוא יסדר הכל כבר"
YOU ARE READING
הזוג המלכותי שלי
רומנטיקהמעניין מה היה קורה אם הילדה שבחיים לא רצתה חבר, הילדה שכל מה שרואים בה זה היופי והביטחון שלה אבל אף אחד לא יודע מה קורה מאחורי הקלעים, תפגוש אותו. את הגבר שכל התיכון חושקות בו, את הספורטאי החתיך של התיכון, הילד עם החיוך היפה, אבל רק הילדה הזאת חשפה...
