הזוג המלכותי שלי

יום שחור

נ.מ יוליה
קמתי היום בבוקר בשעה שמונה, זה לא הייתה בעיה כי אני לא הולכת ללימודים, קמתי, התארגנתי, לבשתי מכנס ג'ינס בהיר וחולצה שחורה צמודה ומעל קפוצ'ון אפור כהה עם ההאג החומות שלי.
הכנתי לי קפה והמשכתי לעבוד על העבודה במדעים שלי ושל ליאם, אחרי שעתיים סיימתי אותה לגמרי ושלחתי למורה ולליאם, אנחנו אמורים להציג אותה מחר מול הכיתות שלנו, אמרתי לליאם שיעבור על העבודה כדי שיידע על מה היא מדברת בכלליות.

אחרי כמה דקות התחלתי להתאפר כדי שאהיה מוכנה לצאת באחת עשרה וחצי, אחרי שהתאפרתי לקחתי מהמתלה תיק קטן ושמתי בו שתי עטים ודפדפת,
כשירדתי למטה פגשתי את אבי, "מוכנה?" שאל אותי, רק הנהנתי לתשובה, "אני יודע כמה זה קשה, והכאב גדל משנה לשנה אבל אין מה לעשות" אמר ונאנח, הנהנתי שוב, לא היה לי כוח להכנס שוב לשיח הזה.

נכנסנו לרכב והתחלנו בנסיעה, אחרי כמה דקות הגענו לחנות הפרחים האהובה עליי, הסתכלתי על הזרים בחנות והתפעלתי מיופיים, ממש הסתכלתי על כל זר וזר למרות שכבר ידעתי איזה זר אני רוצה

"היי, יש לכם זרי חמניות?" שאלתי את המוכרת, "כן בואי אני יראה לך את האופציות הקיימות" אמרה בנימוס המוכרת וניגשה להראות לי, אחרי כמה דקות של התלבטויות בחרתי זר חמניות עדין ויפה, שילמנו ויצאנו מהחנות,
"זר יפהפייה בחרת" אמר לי אבי, "תודה, הטעם הטוב עובר לי בגנים" אמרתי בחיוך.

אחרי נסיעה של שעה הגענו למקום.

הגענו לבית קברות שבו קבורה אימי.

אימי נפטרה לפני חמש שנים בדיוק ממחלת הסרטן יום אחרי היומולדת שלי,
כשהגענו הלכנו לכיוון הקבר שלה, הנחתי את זר החמניות עליו, התיישבתי מול הקבר ואחרי כמה דקות אבי התיישב לידי, זה היה קשה, אנחנו מגיעים לפה כל שנה, ומשנה לשנה האווירה נהיית כבדה יותר, בהתחלה חשבתי שהזמן ירפא את הכאב הזה, אבל לא זה לא עבר, זה רק נהיה קשה יותר, מאז שאמי נפטרה אני ואבי התרחקנו כדי לעכל את האובדן, אחרי זה פשוט לא הצלחנו להתקרב חזרה, לפחות אני לא, לא משנה כמה אבי ניסה לא נתתי לאף אחד להתקרב. לא לו ולא לאף אחד אחר.

אחרי חצי שעה אבי הלך בטענה שהוא צריך לחזור לעבודה, אבל אני יודעת שזה לא נכון, הוא רצה לתת זמן לבד רק אני ואמא, הוא רצה שאני אפרוק כי הוא ידע כמה אני צריכה את זה, שכבר לא ראיתי את דמותו של אבי מתרחקת, הוצאתי מתיקי את הדפדפת ואת העט והתחלתי לכתוב, סיפרתי לה את כל מה שעבר עלי בשנה האחרונה, סיפרתי לה על החופש הגדול, על סופי, הסברתי לה כמה הבנתי שהיא חברה טובה והסברתי לה שבזכותה יש לי את החברים החדשים שלי. את רוזי, אמבר, ריף, ליאם, וג'ייקוב. סיפרתי לה על מני הכלב החדש שאבא קנה לי בחופש, סיפרתי לה על מסיבת היומולדת המדהימה שעשו לי וגם סיפרתי לה כמה קשה לי בלעדיה, כמה היא חסרה לי, כמה אני מרגישה בודדה בלעדיה, אבל הסברתי לה שזה לא נורא כי אבא אומר שהיא במקום טוב יותר עכשיו אז זה משמח אותי.