הזוג המלכותי שלי

דאגה

נ.מ ריף

הגעתי ללימודים וכשנכנסתי פגשתי את ג'ייקוב בכניסה לתיכון, "בוקר" אמרתי לו, "בוקר" הוא אמר לי חזרה.

מאתמול אני הייתי שקוע במחשבות מה עם הנסיכה שלי. שלחתי לה הודעה אבל היא לא ענתה, היא כנראה ישנה עדיין אבל הייתה לי תחושת בטן לא טובה. ידעתי שזה עיניין של זמן עד שיגלו שמה שקרה לה קרה בגלל ההפרעות אכילה, אני מרגיש כל כך אידיוט שלא מנעתי לא את זה אבל אין לי מה לעשות זה כבר קרה.

"אחי מה יש?" פתאום שמעתי את קולו של ג'ייקוב, "הכל טוב" אמרתי וראיתי שהיה ברור שאני משקר, "נו מה יש ריף? לא ראיתי אותך ככה המון זמן מה יש?" ג'ייקוב אמר לי, "זאת יוליה, היא מאושפזת בבית חולים" נאנחתי ואמרתי, אני יודע שהיא תעדיף שאני לא יספר אבל גם ככה זה עניין עד שכולם ידעו וכבר לא יכולתי עוד גם ככה זה רק ג'ייקוב הוא בונקר מהלך, "מה, למה? ואיך אתה יודע את זה?" הוא שאל בהפתעה, "אני לא יכול להגיד למה, והתקשרתי אליה אתמול" עניתי בחוסר כוחות, "וואי אחי תפסת אותי לא מוכן, אבל יהיה טוב היא לא בסכנת חיים נכון?" הוא שאל אותי, "לא היא לא..." אמרתי, "יופי" אמר ג'ייקוב, ובזמן שעניתי המורה נכנסה.
באמצע השיעור הטלפון שלי רטט בכיסי, פתחתי כדי לבדוק את זה ראיתי שזה הודעה מהנסיכה שלי

נסיכה: בוקר טוב ריף, אם אתה בא היום תתקשר אליי כשאתה בא פשוט החליפו לי מחלקה...

אני: אוקיי אני אבוא בסביבות חמש וחצי שש נדבר כבר, מה שלומך?

נסיכה: המצב לא השתנה כל כך מאתמול...

אני: לא נורא יהיה יותר טוב נסיכה אל תדאגי.

"מר סקוט, את הטלפון לתיק בבקשה" המורה אמרה לי, "אני יוצא לעשות שיחה" אמרתי לה ואפילו לא חיכיתי לאישורה, בדרך כלל הייתי מנומס אבל עכשיו כבר לא, אין לי כוח לשטויות האלה. גם אנחנו בכיתה יב מה זה לבקש אישור מהמורה לצאת יאללה היא יכולה לקפוץ לי בזיגזג אם היא רוצה,
אחרי שיצאתי מהכיתה מיהרתי להתקשר לנסיכה שלי, אחרי מספר צילצולים היא ענתה לי.

"היי נסיכה מה שלומך?" שאלתי אותה, שמעתי אותה נאנחת ומנסה להירגע, "נסיכה?" אמרתי בקול מודאג, "מעבירים אותי היום למחלקה של ההפרעות אכילה" היא אמרה בקול שקט, הבנתי מה זה אומר, קשה שכולם ידעו על זה עכשיו ואני מבין את זה, "היי נסיכה הכל טוב אני תמיד פה בשבילך, מה שאת רוצה רק תתקשרי ואני מגיע" אמרתי, רציתי להיות שם בשבילה, פחדתי עליה,
"הכל יהיה בסדר" היא אמרה אבל שמעתי על הקול שלה. את העייפות והלחץ, "אני גומר לימודים עוד חמש שעות אני יודע שזה לא מעט זמן אבל אני יגיע ישר אחרי זה" אמרתי בטון בטוח, "תודה על הכל, אני חייבת לנתק" היא אמרה מעבר לקו, "בכיף טוב גם אני צריך לחזור לשיעור יאללה ביי" אמרתי, "ביי ביי" היא אמרה וניתקה.

אחרי שסיימנו את השיחה הגיעה כבר ההפסקה אז הלכתי להצטרף לחבריי במגרש בחוץ, "מה קרה אתם מתאמנים היום?" שאלתי אותם כשהגעתי מגרש, "מה שכחת? עוד מעט מגיעה עונת התחרויות" אמר ליאם, שיט באמת שכחתי אבל לא הראיתי להם את זה רק צחקתי והצטרפתי אליהם,
הגיעה ההפסקה של האימון. התיישבתי ליד כולם ונאנחתי, לא ידעתי מה לעשות וזה שיגע אותי, לא ידעתי איך להתנהל וזה שיגע אותי, עכשיו כשיוליה הועברה מחלקה והנה מתחילה תקופת התחרויות ותקופת המבחנים אני לא יודע מה לעשות, אבל כרגע מה שעיניין אותי זאת יוליה, לא ידעתי מה לעשות וזה הטריף אותי, "אחי מה יש אתה עדיין בלחץ מיוליה?" ג'ייקוב שאל אותי ונער אותי מחשבותי , "מה? כן אפשר להגיד"  אמרתי, "ריף אתה חייב לשחרר את זה. היא תהיה בסדר יש לה אבא ואמא שדואגים לה" גייקוב אמר, פתאום שגייקוב הזכיר את אמא שלה אני חושב על זה שאף פעם לא ראיתי או שמעתי עליה.