נ.מ ריף
קמתי בסביבות 2 מרעש צילצול בטלפון. אני פותח את הטלפון ורואה שיחת ועידה של הקבוצה של המסיבה, ישר עניתי "כן? מה קרה לא יכולים לחכות עוד כמה שעות?" אמרתי בקול צרוד משינה, "אוי תסתום, אם אתה רוצה אתה יכול לנתק" אמרה רוזי בכעס, "ורד תרגעי, את יודעת שהוא רוצה להיות בשיחה הזאת יותר מכולם ביחד" אמר ליאם בניסיון להרגיע את הגברת,
"נכון" ענתה רוזי בטון טיפה יותר רגוע אבל עדיין עצבני.
"יוליה עדיין ישנה?" אני שומע את הקול של סופי אומר מרחוק,
"כן נראלי" ענתה לה רוזי, "צריך להעיר אותה" אמרה אמבר,
"לא לא למה שתעירו אותה תנו לה לישון" אמרתי בקול קצת אדיש,
"אבל היא אמרה להעיר אותה לפני שלוש ועכשיו לפני שלוש" אמרה סופי בטון שקט, "אז תעירי אותה בשתיים חמישים וחמש, זה גם לפני שלוש" אמרתי בטון ציני ורציני בוא זמנית, "סבבה, זה טוב כי היא גם ככה לא ישנה הרבה" אמרה סופי במילמול.
למה היא לא ישנה הרבה? מה קרה שהיא לא תישן הרבה? לא יכולתי לשאול את סופי כי זה ישמע קצת מוזר ששמעתי את זה בין כל הדיבורים של ליאם ורוזי, אבל אני ישמע כל מה שקשור לנסיכה שלי, ולהגיד את האמת אני דואג לה. אמרו שהיא גם לא ישנה הרבה וגם מה שהיה עם האוכל, אני מודאג.
"ריףףףף" צעקה רוזי והעירה אותי ממחשבותי, "רוזיייי" עניתי לה חזרה,
"למה אתה צועק לעזעזל?? טוב לא משנה עכשיו, מתי קבענו את המסיבה??" שאלה, אני הייתי כבר מיואש, "שש" עניתי בייאוש, "תודה, טוב מיצינו אותכם ואנחנו צריכות להעיר את יוליה, לאכול ואז להתארגן" אמרה וניתקה.
"טוב אני חוזר לישון" צהלתי וניתקתי.
קמתי מהמיטה וראיתי שהשעה שלוש, הלכתי והכנתי פסטה לטיילר שכבר היה בבית, אם יש משהו שאפשר להגיד על הילד הזה זה שהוא שקט. הוא יודע להסתדר לבד, טוב הוא למד את זה בדרך הקשה...
התחלתי לעשות שיעורי בית ולשמור על הילדים "שלום, מה שלומכם?" נכנסה דודתי לבית,
"מתי המסיבה שלך?" שאלה אותי "שש" עניתי, "טוב תעלה להתקלח ולהתארגן, אתה יכול את הרכב" אמרה לי, "אוקיי תודה" אמרתי לה ועליתי למעלה.
בחרתי בגדים במהירות ונכנסתי להתקלח,לבשתי מכנס ג'ינס רחב, גופיה ומעיל עור גדול,
לא היה לי כוח למסיבה הזאת. אני לא יודע למה, פשוט פתאום הרגשתי עצוב. חסר שמחה, לא יודע איך להסביר את זה, אבל החלטתי שאני ילך בכל זאת כי הבטחתי לליאם ולרוזי שאני יבוא וגם רוזי מביאה את הנסיכה שלי ואני בטוח שלראות אותה יעשה אותי שמח יותר.
עברתי אצל ליאם ואספתי אותו משם, נסענו לכתובת שיוליה שלחה לנו, כשהגענו ראינו את רוזי וסופיה בחוץ מחכות לנו, חנינו ואחרי שיצאנו מהרכב
התקדמתי לכיוונה של רוזי. היא פשוט רצה ישר לליאם, היה לי שניה של הלם ואז נזכרתי שזה הבן זוג שלה אז הלכתי לסופיה.
נתתי לה חצי חיבוק "מה קורה?" שאלתי מתוך נימוס, "בסדר, מה איתך?" היא שאלה חזרה "אני אחלה" עניתי והתקדמתי לבפנים.
YOU ARE READING
הזוג המלכותי שלי
Roman d'amourמעניין מה היה קורה אם הילדה שבחיים לא רצתה חבר, הילדה שכל מה שרואים בה זה היופי והביטחון שלה אבל אף אחד לא יודע מה קורה מאחורי הקלעים, תפגוש אותו. את הגבר שכל התיכון חושקות בו, את הספורטאי החתיך של התיכון, הילד עם החיוך היפה, אבל רק הילדה הזאת חשפה...
