Training Olympic girl's life

פרק 7: חבר טוב(?)

"רעות?" נשמע קול וניסיתי לפקוח את עיניי אך האור סינוור אותי.
"האור.." מלמלתי והרמתי את ידי מעל עיניי בכדי לא להסתנוור.
"איך את מרגישה?" שאל הקול והורדתי את ידי מעיניי בכדי לצפות באדם, הסתנוורתי מעט והתחלתי למצמץ במרץ אך כשעיניי חזרו לתפקד, ראיתי את אחות בית הספר.
התיישרתי באיטיות ממקומי והיא תמכה בגבי עם ידה "מה אני עושה כאן?" שאלתי.
"את לא זוכרת?" שאלה.
"אהממ הייתי חלשה ו.. אהממ אני זוכרת שיצאתי למסדרון וזהו בערך.." אמרתי את מה שזכרתי.
"את התעלפת" אמרה.
"שיט.." אמרתי בלחש.
"רעות, אוכל לשאול אותך שאלה?" שאלה.
"כבר שאלת" אמרתי בהתחכמות.
"אז עוד אחת" אמרה בליווי חיוך.
"לכי על זה" אמרתי.
"מתי אכלת לאחרונה?" שאלה.
עיניי נטו הצידה באופן אינסטנקטיבי, לא רציתי לענות "היום בבוקר" שיקרתי כשהחזרתי את מבטי אליה.
"בלי למדוד את משקלך וגובהך, אוכל לומר בבירור שאת נמצאת בתת משקל" אמרה.
"נכון" אמרתי בקול שקט.
"את חייבת לקבל תפריט שיעזור לך להעלות במשקל" אמרה.
"אבל אני שמנה" אמרתי.
אני כל כך לא מרגישה ככה, אבל אם אני מחויבת לרדת במשקל, כנראה שאני עדיין צריכה לשאוף אל הירידה.
"את נמצאת בתת משקל" אמרה והדגישה את שתי המילים האחרונות בהרמת קול "את לא שמנה ואפילו לא קרובה לכך" אמרה.
"ואני מניחה ששיקרת לי ולא אכלת היום" אמרה בהחלטיות בלתי ניתנת לערעור.
"בכל מקרה רעות, תחשבי על מה שאמרתי, תקחי תפריט חדש ואולי תקצצי מעט בספורט" אמרה.
"בספורט?" שאלתי, איך היא יודעת?
"אחד החברים שלך נמצא פה בחוץ, הוא סיפר לי הכל עלייך" אמרה.
"אני אחשוב על זה" אמרתי אך עניין אותי יותר לצאת החוצה, קמתי ממקומי "תודה" אמרתי בחיוך קטן ופתחתי את הדלת.
"או הנה את" אמר בחיוך רחב.
סגרתי את הדלת מאחורי והתקדמתי אליו "אלי?" שאלתי בגיחוך.
"האחד והיחיד" אמר בחיוך גאוותני.
"אתה הבאת אותי הנה?" שאלתי.
"ברור" אמר.
"אין עלייך" אמרתי.
"אני יודע" אמר מחויך והתחלנו ללכת לכיוון הכיתה.
"תגידי.." התחיל לומר בזמן הליכתנו.
"מה?" שאלתי.
"מה עם נריה?" שאל בקול שקט.
"מה.. מה איתו?" שאלתי.
"רציני הקטע ביניכם?" שאל.
"מה? לא! אין לנו שום קטע, למה חשבת שיש?" שאלתי.
"את יודעת שהוא אאוטסיידר כזה, לא כדאי לך להתקרב אליו" אמר ונעצרתי.
אלי נעצר במקומו כמוני "מה?" שאל.
הסתכלתי לתוך עיניו "מזו השטות הזו?" שאלתי והרמתי מעט את קולי.
"איזו שטות? הוא חנון, את לא צריכה שום קשר אליו" אמר ברוגע.
"איך אתה מסוגל לדבר ככה על נער שאתה בכלל לא מכיר?" שאלתי.
"אני לא רוצה קשר אליו, סבבה? לא רוצה שהוא יהיה חלק מהחבורה ויתחיל להסתובב איתנו" אמר בכנות.
"לא התכוונתי שזה יהיה ככה, אבל למה לא בעצם?" שאלתי.
"יופי.." אמר והעביר את ידו בתלתליו הבהירים "רק זה חסר לי, שיחשבו שאני מסתובב איתו" אמר בזלזול.
נדהמתי, איך הוא יכול לשלול ככה את נריה כשהוא עדיין לא מכיר אותו?
למה לשלול אדם כבר על ההתחלה, אדם שעוד לא התחלת להכיר, למה ליצור את הריחוק הזה ולהיסגר? זה טיפשי.
"אלי אני.." התחלתי לומר והוא חיכה למוצא פי כשלפתע נשמע הצלצול "הולכת" אמרתי בקול רם יותר בכדי שישמע אותי והתחלתי להתקדם לכיוון הכיתה.
"אני אבוא איתך" צעק מאחורי ושמעתי את צעדיו מתקדמים לכיווני.
הוא הניח את ידו על כתפי "לבד" אמרתי והתחלתי ללכת לבד ובצעדים מהירים אל הכיתה.
אני שונאת ששופטים אנשים על ההתחלה..
כלומר ברצינות, תחכו רגע, עוד לא הכרתם את הבן אדם.

~~~~~~
"רעותהההה" צעקה אנה וחיבקה אותי.
"תעזבי אותה לרגע, היא בטח עייפה" אמרה לורן ואנה התנתקה ממני.
"טיפשה, הבהלת אותי" אמרה לורן וחיבקה אותי.
"היי!" צעקה אנה וראיתי את מבטה הכועס מבעד לכתפה של לורן.
"טוב די לדביקות" ביקשתי והזזתי את לורן מגופי.
"את מרגישה יותר טוב?" שאלה אנה.
"כן, הרבה יותר" אמרתי.
שקר.. אני רעבה וחלשה.
"את לא מבינה בכלל איך נבהלתי כשיצאתי מהכיתה וראיתי את נריה סוחב אותך" אמרה בקול לחוץ והעבירה את ידה בשיערה המתולתל.
רגע מה.. נריה?
"לא התכוונת לאלי?" שאלתי.
"מה אלי?" שאלה לורן ללא הבנה.
"הוא חיכה לי מחוץ לחדר האחות" אמרתי.
"אז מזה ישר הסקת שזה הוא? הוא הגיע בכלל בשיעור השני" התערבה אנה.
"זה ממש לא היה הוא!" צעקה לורן ומבטים של תלמידים מעטים שהיו בכיתה הופנו אלינו.
"תנמיכי את הווליום" ביקשתי בגיחוך קל.
"הוא הגיע לשיעור השני כמו שאנה אמרה ואז סיפרתי לשניהם יחד מה קרה והוא אמר שיילך לחכות לך עם נריה מחוץ לחדר האחות עד שתתעוררי" הסבירה לורן.
"נריה חיכה לי שם?" שאלתי וחיוך מובך עלה על פניי.
"כן וכמה דקות אחרי שאלי הלך, נריה חזר לכיתה" אמרה אנה.
"אלי אמר לי שהוא הביא אותי לשם וחיכה לי כל הזמן הזה" אמרתי והרגשתי את הכעס בתוכי מצטבר.
ומי נכנס בדיוק לכיתה אם לא אלי...
שלושתינו הפנינו אליו את מבטינו והתחלתי להתקרב אליו.
הוא שיקר לי בכדי שלא אתקרב לנריה בגלל שהוא פוחד לגבי הריסת המעמד החברתי שלו...
איזה מן חבר זה?
"למה שיקרת לי?" שאלתי כשניצבתי מולו והוא החל לבלוע את רוקו כשהסתכל אחורה אל הבנות ואז החזיר את מבטו אליי, הוא הבין שתפסנו אותו.

מה לדעתכן רעות תעשה?
המשך בקרוב, אוהבת שני♥