לורן קמה ממיטתי "אני לא אפקיר את אח שלי בשביל שיהיה עם מיראל הכלבה הזו" אמרה והסתובבה אליי ואל אנה.
"אני מבינה אותך" אמרתי בכנות.
"מה יש לך?" שאלה לורן והסתכלה על אנה שבהתה ברצפה.
"אנה" קראתי ונתתי מכה קלה בכתפה.
"מה?" שאלה בבלבול.
"מה את חושבת?" שאלה לורן.
"על מה?" שאלה כאילו שאיננה מבינה את המתרחש, אך ניכר שהיא מפחדת מכך שאלי יסכים לצאת עם מיראל במידה ונבקש ממנו.
"את לא בפוקוס" אמרה לורן והניחה את ידה על מצחה.
"אני בפוקוס" התנגדה אנה לדברי לורן.
"טוב תקשיבי רעות" אמרה לורן ומשכה את תשומת ליבי "אני מניחה שאוכל לדבר עם אלי" אמרה והתנשפה קלות "אני בטוחה שהוא יסכים לצאת עם מיראל כשאסביר לו שזה רק בגלל שהיא סוחטת אותך" אמרה בביטחון "ולאחר שהיא תמחק את הסרטון הוא יתרחק ממנה".
"זה לא פייר" מלמלה אנה.
אני יכולה להבין את אנה, היא אוהבת את אלי, אני בטוחה שהפתרון שהצענו צובט בליבה כרגע.
"זה בשביל רעות" הכריזה לורן "תחשבי מה עלול לקרות אם הסרטון יופץ" אמרה.
ולפתע הבנתי לגמרי את חומרת העניין.
אני יכולה לדמיין כבר מעכשיו בנים שיניחו ידיים על בטנם כשאעבור במסדרון וישמיעו קולות הקאה מפיהם.
אני יכולה לתאר בנות שישאלו אותי בזלזול: 'כבר הספקת להקיא היום?'.
אני לא רוצה שזה יקרה.
"מה נרדמת?" שאלה לורן והעירה אותי ממחשבותיי.
"אני ערה" מחיתי בזמן שלורן סגרה את הפלאפון שלה.
"היא התקשרה לאלי בזמן ששקעת במחשבות" אמרה אנה.
"בשביל מה?" שאלתי.
"בכדי שיבוא" ענה לורן.
~~~~~~
"אז זה בערך הכל" אמרתי לאחר שסיימתי לספר לאלי את כל הסיפור.
"אז את צריכה שאני אצא עם מיראל בשביל שהיא לא תפיץ סרטון שבו את מקיאה?" שאל בכדי להיות בטוח שהבין.
"אני לא צריכה כלום" הכרזתי ונשכבתי על מיטתי מבלי להזיז את רגלי.
"תפסיקי לדבר שטויות" ביקשה לורן "אין בושה בלבקש עזרה".
"אני לא מת על מיראל" אמר אלי "היא פרחה" הוסיף את מה שכבר ידענו "ומנשקת זוועה" הוסיף.
אני, אנה ולורן פערנו את עינינו כשהסתכלנו ישירות על אלי "מה אמרת?" שאלה לורן "מתי נישקת את מיראל?" שאלה.
העברתי את מבטי לאנה שנראה שהגילוי הכאיב לה.
"יצאתי איתה לפני איזה חודש" ענה אלי.
"למה לא סיפרת לי?" שאלה לורן.
"את אחותי, אני לא אמור לספר לך עם מי אני יוצא" ענה אלי.
"אני אחותך, אני רוצה לדעת למי אתה עושה משטח גרון!" צעקה לורן.
"רכלנית" סינן אלי בגלגול עיניים.
"די"!" צעקה אנה ויצאה מחדרי ללא הבעה על פניה.
"מה יש לה?" שאלה לורן.
"אלך לדבר איתה" אמר אלי "ואני אעזור לך, רעות" אמר והסתכל עליי.
"תודה, אני אעריך את זה מאוד" אמרתי בחיוך.
"ואני מצטער על מה שקרה עם נריה" הוסיף ויצא מחדרי.
כמה שחיכיתי לשמוע את המשפט הזה.
נשארנו רק אני ולורן בחדר, חיוך התנוסס על פניה "על מה החיוך?" שאלתי.
"האמת שאת זו שאמורה לחייך" אמרה "הכל מסתדר בסוף" הוסיפה בחיוך.
"אני מקווה" מלמלתי.
"ואת יודעת מה חסר בכדי שהכל יהיה מושלם לגמרי?" שאלה.
"מה חסר?" שאלתי.
"מקלחת" ענתה "את חייבת להתקלח ולהוריד את בגדי האימון המסריחים האלה!" אמרה וסתמה את פיה.
"שתקי" ביקשתי.
"אעזור לך לקום למקלחת" אמרה והושיטה לי את ידה.
תפסתי בידה של לורן ונעמדתי על הרצפה, אני מתחילה להתרגל למתיחה אבל מקווה שלאחר הפיזיותרפיה מחר, מצבה ישתפר.
התקדמנו בצעדים איטיים, פחדתי ליפול אך לורן האטה את הקצב למעני.
"את יכולה ללכת הביתה" אמרתי כשנעמדנו ליד המקלחת בחדרי.
"את בטוחה שתסתדרי לבד?" שאלה.
"בטוחה" אמרתי ונכנסתי למקלחת.
הורדתי את בגדיי ונכנסתי באיטיות אל המקלחת, נעמדתי מתחת לדוש ופתחתי את זרם המים בזמן שאחת מידי החזיקה בקיר מפחד הנפילה.
'נראה כאילו הדברים מתחילים להסתדר' חשבתי לעצמי בזמן שהורדתי את כל זיעת האימון מהיום הקודם ומרחתי סבון על גופי.
'האם אפשרי שהכל יסתדר בעבורי ללא כל מכשול?' שאלתי את עצמי בזמן שהורדתי את כל הסבון מגופי וסגרתי את זרם המים.
כרכרתי מגבת סביב גופי ויצאתי מהמקלחת אל חדרי בצעדים איטיים בזמן שאחת מידי מחזיקה במגבת וידי השנייה עוברת על הקיר בשביל תמיכה בעת הליכתי.
נשכבתי על מיטתי בעדינות והרמתי את פניי לתקרה כשבטני החלה לקרקר, הרמתי את ידי אל השידה ולקחתי את כוס המים שעדיין נחה במקומה, עדיין לא שתיתי ממנה.
התרכזתי כל כך בשקילה, בסרטון ובפחד שמיראל תפרסם אותו עד ששכחתי לשתות ולאכול.
אני מותשת מהיום הזה, מהמחשבות.
אני יכולה לאכול מחר, עכשיו אלך לישון.
הדברים מתחילים להסתדר בעבורי, אני מקווה שכך זה יימשך.
אני קצת אוהבת אתכן(קצת הרבה)♥
YOU ARE READING
Training Olympic girl's life
General Fictionרעות לוי בת ה-16, נמצאת במשך כשנה תחת אימונים מפרכים ומתישים בהתעמלות אומנותית בכדי להיכנס לכושר ולהגשים את חלומה להגיע לאולימפיאדת החורף לנוער של שנת 2016. האימונים המפרכים מתבצעים בהשגחת מאמנת קשוחה אשר דורשת יותר מידי ולאט לאט גורמת לרעות לאבד א...
