תודה שחיכיתן ובעיקר על התגובות התומכות.. אם יש משהו שלדעתי מקסים בוואטפאד הוא קוראות שבאמת אכפת להן😘😘
הסתכלתי מעבר לכתפו של נריה וראיתי אדם צופה בנו.
הוא קלט שחזיתי בו וברח במהירות.
לא הצלחתי לקלוט את תווי פניו בגלל המרחק הרב אך היה בו משהו מוכר שהעביר בגופי תחושת פחד.
התנתקנו מהחיבוק לאחר דקות ספורות, חזיתי בדמעותיו של נריה שהחלו להתייבש על לחייו ומחיתי אותן בעזרת אצבעותיי.
"אל תעשי את זה לעצמך" ביקש וכך קטע את השתיקה.
"אני לא בולימית" הבטחתי "הקאתי במקרה באותו היום שבו סיפרתי לך" הצטדקתי.
הוא פתח את פיו בכדי לדבר אך סגר אותו כמעט במידיות "אז למה את.." החל אך קטע את עצמו, לא הבין כיצד לנסח את שאלתו.
"אני מתאמנת במשך שנים וכנראה אכלתי יותר מידי באותו היום" הסברתי.
"את לא נראת כמו טיפוס שאוכל" אמר בהרמת גבה.
"ואתה לא נראה כמו טיפוס שנפתח מהר לאנשים" החזרתי.
"אני באמת לא טיפוס כזה" אימת.
"לפעמים עין האדם טועה בפירוש הדברים" הגדרתי.
~~~~~~
דיברנו במשך כשעה על המשפחות שלנו.
נריה סיפר לי על מערכת היחסים שלו עם אביו, מאז מות אמו הם התקרבו יותר בכדי לתמוך אחד בשני.
בעוד שאני סיפרתי לו על הורי ואחותי, הוא התלהב מכך שנועה בת שש וטען שתמיד רצה אחות קטנה.
אני חושבת שהשיחה הזו עזרה לנו להתקרב אחד לשנייה, גילינו דברים חדשים.
"נושי" צעקה נועה ורצה לכיווני.
ריחפתי במחשבות עד שלא שמתי לב שהגעתי לביתי.
"היי נוני" החזרתי בחיוך כשנועה נעצרה ועמדה לידי.
"היה לי יום מעולה!" קבעה והתקדמנו שתינו לכיוון הבית.
"מה כל כך מעולה ביום הזה?" שאלתי לאחר שנכנסנו הביתה והנחנו את התיקים על רצפת הסלון.
"פתרתי שאלה נכונה בחשבון" סיפרה "רק אני" חידדה "כל הכיתה לא ידעה מה עושים" הוסיפה והתיישבה על הספה.
"גאה בך" אמרתי בחיוך ושיחקתי בעדינות בבקבוקי שערה.
"יש לך אימון היום?" שאלה בהעברת נושא והסרתי את ידי משערה הרך.
"עוד מעט" עניתי בעייפות שהחלה להיבנות בי רק מעצם המחשבה על האימון הקרב לבוא והתיישבתי לידה על הספה.
"אולי לא תלכי?" שאלה.
"למה לא?" שאלתי.
"תישארי איתי" ביקשה.
"ומה נעשה?" שאלתי.
"נראה סרט" ענתה מידית.
"אין לי זמן לצפות איתך בסרט, נוני" אמרתי מיואשת וקמתי מהספה "אני כבר חייבת לצאת לאימון" הסברתי וחיפשתי בעיניי את התיק עם בגדיי האימון שלי כשאני חוזה בחיוכה של נועה יורד כלא היה.
כמעט ואין לי זמן איכות איתה.
~~~~~~
ניגבתי את הזעה ממצחי וקמתי מהרצפה.
"האימון הסתיים" בישרה דליה ונשמתי לרווחה בזמן שאני מחזירה את המזרן למקומו.
אני עייפה וחסרת כוחות.
רק ייחלתי לרגע בו האימון יסתיים בכדי שאוכל להגיע הביתה.
דליה דורשת יותר מידי מיום ליום, דברים מעל גבול יכולתי.
אני לא מסוגלת לעשות כל הדבר שתבקש ממני.
אני אוהבת לעשות את הדברים בקצב שלי.
אני אוהבת להתאמן, זה העולם שלי.
אבל הנוקשות הזו מכבידה עליי.
~~~~~~
חזרתי הביתה כשאינני מברכת את נועה לשלום בעת כניסתי לבית.
הדבר הראשון שעשיתי היה לזרוק את תיקי בסלון הבית.
ולאחר מכן, חליצת נעליי.
עליתי בעייפות במעלה המדרגות לכיוון חדרי ופשטתי את בגדיי בעת כניסתי אליו.
נכנסתי לתוך המקלחת ושטפתי את גופי מזיעת האימון, סיבנתי את גופי עד שהנינוח הרע נעלם סופית.
יצאתי מהמקלחת כשמגבת כרוכה סביב גופי ונשכבתי על מיטתי, הרמתי את ידי לכיוון השידה ולקחתי את הפלאפון שהחל לרטוט.
התחברתי לוואטסאפ ונכנסתי לקבוצה הכיתתית.
"מה החומר למבחן בספרות?" קראתי את שאלתה של לורן.
נאנחתי בניסיון להחנקת הגיחוך שאיים להתפרץ מפי, לורן לעולם לא תסתדר עם המקצוע הזה.
"תשאלי את השמנמונת" קראתי את הודעתה של מיראל שכמובן שהתכוונה לאנה.
אני לא מאמינה שהיא העזה לכתוב דבר כזה בפורום כיתתי.
"היא עם חבר שלה" הקלדתי ושלחתי בכדי להשתיק אותה.
התכוונתי להחזיר את הפלאפון לשידה אך קודם הסתכלתי בתזכירים שאני רושמת לעצמי בפלאפון וגיליתי שבעוד יומיים יש לי תור לדיאטנית.
אין לי כח לכך, אילו יכולתי הייתי נשארת לישון מבלי לקום.
אין לי כרגע כח להתאמן, לאכול או אפילו לדבר.
הלוואי ויכולתי לקחת חופשה מהכל.
הנחתי את הפלאפון על השידה וחיפשתי בגדים בארון.
לאחר שלבשתי את הבגדים שבחרתי לעצמי, הגעתי למסקנה אחת: אני חייבת ללכת לישון לפני שלא יישארו לי כוחות למחר, אני מותשת פיזית ונפשית.
האימונים האלה תמיד דרשו ממני הקדשה של שעות בהן אני מתאמנת עד שיוצאת נשמתי, שעות שלא אוכל להחזיר לעצמי בכדי לבלות עם אנשים הקרובים אליי שהזנחתי.
125 דירוגים וממשיכה❤
YOU ARE READING
Training Olympic girl's life
Ficción Generalרעות לוי בת ה-16, נמצאת במשך כשנה תחת אימונים מפרכים ומתישים בהתעמלות אומנותית בכדי להיכנס לכושר ולהגשים את חלומה להגיע לאולימפיאדת החורף לנוער של שנת 2016. האימונים המפרכים מתבצעים בהשגחת מאמנת קשוחה אשר דורשת יותר מידי ולאט לאט גורמת לרעות לאבד א...
