"למה שיקרת לי?" שאלתי כשניצבתי מול אלי.
הוא החל לבלוע את רוקו כשהסתכל אחורה אל הבנות ואז החזיר את מבטו אליי, הוא הבין שתפסנו אותו.
"שיקרתי? מתי?" שאל וכיווץ את עיניו.
"אני ממש לא צוחקת איתך אלי, מי לקח אותי לחדר האחות?" שאלתי בהרמת קול.
"שקט נו, אנשים מתחילים להסתכל" אמר בלחש.
"אוי נו באמת" אמרתי וגילגלתי את עיניי.
"רעות" נשמע קול מאחורי אלי, זה היה נריה.
"נריה" אמרתי והגנבתי חיוך בזמן שאלי הסתובב אליו.
"טוב, אני אלך למקום שלי" אמר אלי והחל להתקדם למקומי.
"לא" אמרתי ותפסתי בידו, מה שגרם לו לסובב את ראשו אליי "שניכם יוצאים איתי החוצה" אמרתי ועזבתי את ידו של אלי כשאני מתחילה להתקדם לעבר הדלת.
סובבתי את מבטי אחורה אליהם "עכשיו" קבעתי ויצאתי החוצה.
~~~~~~
"האממ.." מלמל נריה "למה יצאנו החוצה?" שאל וגירד בעורפו בבלבול כשנעצרנו ליד אחת המעבדות.
"מי לקח אותי לחדר האחות?" שאלתי.
"אני, למה?" שאל נריה.
"אין לך מה להגיד אלי?" שאלתי והסטתי את מבטי אליו וכך גם נריה.
אלי לא אמר דבר, הוא פשוט בהה בנקודה כלשהי ולא הוסיף דבר.
"אני..'' התחיל לומר אלי וקטע את עצמו, מחפש את המילים.
"מה קרה אחי?" שאל נריה בתמימות.
"אל תקרא לי ככה" ביקש אלי באיפוק.
"מ.. מה?" שאל נריה כלא מבין.
"אני לא אח שלך או חבר שלך, אז אל תפנה אליי בלשון קרבה!" צעק לפתע אלי.
''מה יש לך? למה אתה צועק?" שאלתי ונריה הצביע על נקודה מאחוריי.
הסתובבתי וראיתי חבורת ילדים מקובלים מהשכבה מסתכלים עלינו.
אני לא מאמינה שאלי מנסה לעשות עליהם רושם עכשיו.
"פשוט.." התחלתי לומר, נשמתי נשימה עמוקה ופשוט לא יכולתי לעצור את עצמי "אני באמת לא רוצה או מעוניינת לדבר איתך אלי, איכזבת אותי לגמרי" אמרתי בכנות והלכתי לעבר הכיתה.
~~~~~~
"רעות.." לחשה אנה בזמן שהלכנו לביתי.
"מה?" שאלתי.
"אולי תדברי עם אלי?" שאלה בחשש ונעצרנו שתינו.
"אני לא עומדת לנתק איתו קשר או משהו, הוא הידיד הכי טוב שלי" אמרתי.
"אז?" שאלה.
"אני פשוט נותנת לו קצת זמן לחשוב" הסברתי.
"בסך הכל, אלי בן אדם טוב, אל תשכחי את זה" אמרה והורידה את טון קולה לאט לאט.
"מי את?" שאלתי.
"מה?" שאלה כלא מבינה.
"את ואלי תמיד רבים, למה את מגנה עליו פתאום?" שאלתי ופניה של אנה החלו להאדים.
יכול להיות שהיא?
"את מרגישה משהו כלפי אלי?" שאלתי.
"כן" פלטה במהירות והשפילה את מבטה.
"זה גובל יותר לכיוון חיבה או אהבה?" שאלתי.
"א.. אני חושבת שאהבה" ענתה מבוישת.
חיוך עלה על פניי, תמיד ידעתי שיש סיבה לכך שהיא מתגרה בו.
"את חושבת שזה הדדי?" שאלתי והמשכנו ללכת.
"אני לא יודעת, אבל פשוט תבטיחי לי שלא תספרי לו או ללורן" ביקשה.
"אוקיי" אמרתי ושילבתי שתי אצבעות מאחורי גבי.
אין מצב שאשאיר אותה ככה בלי לנסות לעזור...
~~~~~~
נכנסנו לביתי ואנה התקדמה ישר לכיוון המקרר "אני גוועת!" קבעה בצעקה ופתחה אותו.
"אז תאכלי משהו יא מקל" אמרתי והורדתי את תיקי ארצה לרצפת המטבח.
"מי שמדברת" אמרה כשראשה עדיין בוהה במקרר והיא מתחילה להזיז קופסאות עם ידיה.
"ממש.. אני שמנה דובה.." מלמלתי.
"מצאתי!" צרחה והוציאה קופסא מהמקרר, היא הניחה אותה על השולחן ופתחה אותה כך שלפנינו נגלה סלט פירות.
הבטן שלי החלה לקרקר לפתע.
"מפלצת אוכלת לך את הבטן" קבעה אנה ועיקמה את פרצופה.
"יופי אנה" אמרתי וגלגלתי את עיניי.
"או שסתם אכלת מפלצת" אמרה והוציאה שתי מזלגות.
"כאילו שאני יכולה לאכול" אמרתי בלחש.
"מה זאת אומרת?" שאלה אנה.
שיט היא שמעה אותי!
"אני חייבת לרדת במשקל" אמרתי.
"שוב?" שאלה והתנשפה.
"כן, שוב.." אמרתי ואנה הגישה לי את אחד המזלגות בידה.
"תאכלי" אמרה אנה ולא הגבתי "את צריכה שאראה לך איך? פשוט תתקעי את המזלג המסריח באוכל ותאכלי" אמרה כשכעס נראה בעיניה.
"מה יש לך?" שאלתי.
"התעלפת כי את לא אוכלת, נכון?" שאלה.
"אולי.." אמרתי לא בטוחה.
אולי אני רק מותשת מהלימודים...
"בבקשה, תאכלי בשבילי" ביקשה, נעצה את המזלג בתות והגישה לי אותו.
עוד כמה אפשר להילחם? אני מורעבת.
לקחתי את המזלג ואכלתי את התות הנעוץ בו.
בסופו של דבר, סיימנו שתינו יחד את כל קופסת סלט הפירות.
למרות שאכלתי פחות מאנה, מעט אוכל הטיב לכוחי.
אך איך אוכל לרדת במשקל ככה?
"אנה, אחזור בעוד כמה דקות אוקיי?" שאלתי.
"טוב, אחכה לך" אמרה והתקדמתי לכיוון הדלת "אבל לאן את.." צעקה אנה אך לא שמעתי את המשך משפטה.
רצתי לכיוון החורשה, המקום השקט שלי שבו אני יכולה לחשוב.
אך הפעם לא חשבתי, פשוט רצתי.
רצתי כל כך מהר בכדי לנסות לשרוף את הקלוריות המעטות שהיו בסלט הפירות שבקושי שאכלתי.
אפילו לא היה לי אכפת שאינני לבושה כראוי לריצה שכזו.
כוחי נגמר לאט לאט מהריצה הממושכת וקרסתי על האדמה כשגבי עליה, עצמתי את עיניי והתנשמתי במהירות.
לפתע הרגשתי נשימות חמות עליי, פקחתי את עיניי במהירות ומעליי עמד אדם מבוגר אשר לא הכרתי.
"מ..מי את.." התחלתי לשאול בגמגום אך הוא סתם את פי עם ידו.
המשך בקרוב טהורות(;
תדרגו ותמליצו לחברות, אוהבת♥
YOU ARE READING
Training Olympic girl's life
Ficción Generalרעות לוי בת ה-16, נמצאת במשך כשנה תחת אימונים מפרכים ומתישים בהתעמלות אומנותית בכדי להיכנס לכושר ולהגשים את חלומה להגיע לאולימפיאדת החורף לנוער של שנת 2016. האימונים המפרכים מתבצעים בהשגחת מאמנת קשוחה אשר דורשת יותר מידי ולאט לאט גורמת לרעות לאבד א...
