Training Olympic girl's life

פרק 29: גילוי

פקחתי את עיניי, השפלתי מטה את ראשי ועיניי נפערו בתדהמה.  
המחוג הגיע כמעט להצבעה על הספרה 43.
הייתי מעריכה זאת כ-42 ו-900 גרם.
ירדתי במשקל אך לא ניסיתי.
ירדתי כמעט קילו מהרעבה ללא פעילות גופנית מאומצת.
מצמצתי כמה פעמים בכדי לבדוק האם זה אינו תעתוע אך המספרים נשארו כמותם.

ירדתי מהמשקל כשתחושה טובה שטפה את גופי אך מלווה בהלם קל.
התקדמתי לכיוון המדרגות והתיישבתי עליהן ליד תיק האימון, קיפלתי מעלה את רגליי והעברתי את אצבעותיי על ירכי "רזיתי" אמרתי בניסיון לגרום לעצמי להאמין.
קמתי, שמתי את תיק האימון לצד גופי, החזקתי בו בחוזקה ויצאתי מהאולם כשהחיוך המאושר לא עוזב אותי.

~~~~~~
"נושי" נשמע קולה של נועה ופקחתי באטיות את עיניי "בוקר טוב" אמרה בחיוך.
"בוקר מצוין, נוני" החזרתי והעברתי את אצבעותיי בבקבוקי שיערה המתולתל.
החזרתי את ידי לחיקי וראיתי שאחת מציפורניי נשברה שוב "שיט" פלטתי בעצבנות.
"מה?" שאלה נועה בחוסר הבנה.
"אהממ.. כלום" מלמלתי.

"להביא לך מים?" שאלה נועה.
"אוכל" עניתי.
ירדתי במשקל, מגיע לי לאכול.

צחצחתי שיניים, החלפתי בגדים ואפילו אכלתי ארוחת בוקר קלה עם נועה.
היום הזה מתחיל ברגל ימין ואני מקווה שימשיך כך.

~~~~~
נכנסתי לכיתה וחזיתי בעיניי באנה ואלי מתנשקים, חיוך נפרס על שפתיי והתחלתי בסדרת שיעולים מזויפים.
אלי התנתק מאנה והעביר את מבטו לכיווני "את חייבת לבדוק מה עם השיעול הזה" אמר והחזיר את מבטו לאנה.
הוא כנראה לא הבין את הרמז.

"אני פשוט אלרגית לאנשים שמתיישבים במקומי ליד אנה" עניתי בציניות והתיישבתי על השולחן.
"אז כדאי שתתחילי בסדרת חיסונים" ענתה לורן והתקרבה לכיווני "הם לא הפסיקו להיות דביקים מאז אתמול" המשיכה בשילוב ידיים.

"שתקו" מלמלה אנה במבוכה "מה עם נריה?" שאלה בשינוי נושא.
שלושתם הפנו את מבטם אליי והשתתקתי.
לורן התיישבה לידי על השולחן והניחה את ידה מאחורי גבי "רעות מסמיקה" אמרה בקול צייצני שגרם לי לגלגל עיניים.
"אני ממש לא מסמיקה!" התנגדתי.
"בטח" ענה אלי וצחקק.

"אז אין חתונה?" שאלה לורן.
"בוטלו כבר האירוסים" ענה אלי.
"תנשמו" ביקשה אנה "הוא אפילו לא הציע לרעות לצאת" הרגיעה.
"מאיפה לך?" שאלתי בעצבנות, הרבה בנים מהשכבה התחילו איתי.

האמת שאני לא מתלהבת מכמות הבנים שניסו להתקרב אליי.
אני משתדלת להתעלם מהם.
התחילו איתי לרוב תוך כדי סריקת גופי במבטים ללא בושה.
אלו סיטואציות שאינני אוהבת להיות בהן.
אני לא רק גוף יפה, יש בי יותר מכך.

נריה הוא מבין אלה שעדיין לא זרקו לכיווני משפטי פתיחה נדושים מהמאה הקודמת.
אך אולי הייתי פשוט צריכה לשתוק ולהנהנן, כי אני מניחה שבעוד 3..
"הוא כן?" שאלה לורן. 
2..
"רציני?" שאל אלי בהלם.
1..
"פרטים ומיד!" צעקו אנה ולורן יחדיו.
כל תלמידי הכיתה הסתכלו לכיוונינו בזמן שאנה קמה מהכיסא ויצאה מחוץ לכיתה.
לורן קיפצה מהשולחן לרצפה ומשכה אותי החוצה כשקולותיו של אלי מצחקק נשמעו ברקע מאחוריי.

~~~~~~
"ולא קרה ביניכם כלום?" שאלה אנה לאחר שארבעתנו התיישבנו על הספסל הקבוע שלנו, זמן רב שלא ניהלנו עליו שיחה כראוי.
"לא" עניתי "חוץ מזה ש.." התחלתי לספר והשתתקתי.
"מה?" שאלה לורן בהתעניינות.
"כמעט.." מלמלתי.
"מה?" שאלה הפעם אנה.
"כמעט התנשקתי עם נריה" עניתי וקברתי את ראשי בין ידיו.
"אומייגאד!" צעקה לורן.

"כמעט" הדגשתי והסרתי את ידיי מפני, כך נוכחתי לראות תלמידים מסתכלים עלינו "אני לא מכירה אותם" הצטדקתי.
"שקרנית" סינן אלי ונתן לי מכה חלושה בכתפי.

"אולי נפסיק להתעסק בי ובנריה?" ביקשתי בשאלה "הוא מוזר" סיכמתי.
"תמיד אמרתי את זה" הזכיר אלי.
"התכוונתי שהוא מסתורי" תיקנתי "תמיד נשארות שאלות בראשי לאחר שיחה איתו" הסברתי "ולמה הוא מתבודד בכלל?" שאלתי בחוסר הבנה.
נריה אדם מעניין, חבל שהוא מתרחק מאנשים.
"נכון שהוא נער שקט, אבל בשנה שעברה הוא לפחות דיבר בבית הספר והיו לו חברים" הזכרתי.

"תראי.." החלה לורן "אני מניחה שגם אני ואלי היינו מתבודדים אילו היה קורה לנו מה שקרה לנריה בשנה שעברה" הצדיקה.
"מה קרה לו בשנה שעברה?" שאלתי בסקרנות.
אני רוצה רק פעם אחת להצליח להבין אותו.

"אמא שלו נפטרה בשנה שעברה מבולימיה" ענתה לורן.
הלם תקף אותי, לא ציפיתי לתשובה כזו.

~~~~~~
~ יש פה בנות שלוקחות את הדברים שאני כותבת ממש ברצינות.
אז תבינו: אני חוקרת על דברים שברצוני לכתוב, אז כשאתן מתקנות אותי זה מצחיק ~

אגב, תודה על התמיכה בתגובות, נגמרה תקופת הבגרויות לזמן הקרוב❤
(עכשיו רק מבחנים דפוקים ועבודות הגשה, פאן...).

95 דירוגים וממשיכה✌