Training Olympic girl's life

פרק 33: פגישה עם דיאטנית

"בוקר טוב" מלמלתי בעייפות והתיישבתי על הכיסא שלי בכיתה.
"בוקר מושלם" אמרה לורן בצהלה והתיישבה על הכיסא לידי.
"על מה השמחה?" שאלתי בסקרנות.
"בשתי מילים" החלה לומר ולקחה פאוזה כשהרימה את שתי ידיה מעלה "טל המושלם" אמרה בחולמניות.
"זה שיושב מאחורייך?" שאלתי.
יצא לי לדבר עם טל כמה פעמים, הוא בחור ממש נחמד ואחד הספורטאים הטובים בשכבה.
אני זוכרת בנוסף שטל ונריה היו חברים טובים לפני יותר משנה.
"כן" אישרה "הוא שלח לי בוואטסאפ בהודעה פרטית את החומר למבחן בספרות" סיפרה "יצא גם שהתכתבנו קצת ו.." קטעה את עצמה כשחיוך נבוך לא איחר לעלות על שפתיה והחלה לשחק עם אצבעותיה בתלתליה הבהירים באי נוחות.

"לורנה" כיניתי אותה בשם שבו קראתי לה בילדותנו "נדלקת על טל?" שאלתי בישירות.
"אני חושבת" מלמלה וגירדה בעורפה מהמבוכה שגרמה לסומק קל לעטר את לחייה.
"יפה לך אדום" הסגרתי כשהיא הניחה את ידיה על פניה.
"גיליתי שיש לנו המון תחומי עניין משותפים והוא הציע שניפגש היום אחרי בית הספר בכדי שיעזור לי להתכונן למבחן בספרות" סיפרה בהתרגשות אך הפחד ניכר בקולה.

הורדתי את ידיה מפניה והסתכלתי לתוך עיניה התכולות "אל תוותרי על זה, תנסי" ביקשתי.
"אני מפחדת" אמרה בקול שבור.
"ממה?" שאלתי.
"לפתח רגשות לטל" ענתה "הוא רוצה לעזור לי בספרות רק כי הוא יודע עד כמה אני גרועה במקצוע" הסבירה "כולם יודעים בעצם" הוסיפה בצער.

"תקשיבי" ביקשתי "שינוי זה לא דבר קל ולפתח רגשות דורש אומץ מכיוון שלא תמיד הכל מסתדר כפי שתוכנן בראש, אבל לפחות תדעי שניסית ולא ויתרת" עודדתי אותה.

~~~~~~
הדיאטנית החלה לקרוא את הפרטים עליי במחשב.
עיניה זזו בקצב מהיר, פחדתי מהרגע בו היא תסיים לסרוק את פרטיי ותדבר כי הרי אינני יודעת מה עלול להיאמר מצידה.
"למה קבעת תור?" שאלה.
"אני חושבת שרציתי תפריט לירידה במשקל בזמנו" ניסיתי להיזכר.

"את מודעת לכך שאת נמצאת בקטגוריית תת משקל?" שאלה.
"כן" אישרתי.
"את מודעת לכך שמשקלך הוא מתחת למשקל הבריא?" שאלה.

אם לומר את האמת, אני מבולבלת.
אוכל להגדיר זאת כך:
מצד אחד, אני מודעת לכך שאני בקטגוריית תת-משקל וגופי איננו נשי במידה מספקת.

אך מצד שני, נאמר לי פעמים רבות מצד המאמנת שלי שעליי לרדת במשקל.

אני לא בטוחה, לאיזה צד להקשיב וכיצד לפעול?

לרדת או לעלות במשקל?

אני בעלת משקל עודף או משקל תקין בתור מתעמלת אמנותית?

כל כך הרבה שאלות ללא פתרון חד משמעי.

"אוכל לתת לך תפריט לדיאטה" קבעה וחיוך נפרס על שפתיי.
"מצוין" קראתי בשמחה.
"לא נתת לי לסיים" קטעה אותי "דיאטת השמנה" השלימה.

"דיאטת מה?" שאלתי בפליאה, לא ידעתי שקיימת דיאטה כזו.
"זו דיאטה שבעזרתה אעזור לך להרכיב תפריט שהאוכל בו יעזור לך להשלים את הקלוריות החסרות ולעלות במשקל עד להגעתך למשקל תקין" הסבירה.

"מה הבעיה במשקל העכשווי שלי?" שאלתי והדיאטנית הביטה מבט חטוף במחשב שלה.
"אני רואה לפי הנתונים שגובהך 162 סנטימטרים ומשקלך בסביבות ה-42" הסיקה והחזירה את מבטה אליי.
"איזו סיבה יש לי לנסות לעלות במשקל?" שאלתי בתקיפות, אני רוצה תשובה מידית לשטות שהוציאה מפיה.

"ה-BMI שלך נמוך מ-18.5 , עלייך להגיע אליו בכדי להיות נערה בריאה במשקל תקין" הסבירה.
הרגשתי צורך להקשיב לדבריה, הרי זו המומחיות שלה.

"את מאוד רזה, רעות" קבעה.
לא אוכל להסביר במילים איזו הרגשה טובה שוטפת את גופי כרגע למשמע המילים הללו.

"אך כפי שאנשים בעלי השמנת יתר נמצאים בסיכון בריאותי, גם אנשים הנמצאים בקטגוריית תת-משקל" הסבירה.
מעולם לא חשבתי על כך.

~~~~~~
הפגישה הזו גרמה לספקות לעלות בי.
תמיד ידעתי שאני לא שמנה, אך נאמר לי מצידה של דליה שאני טועה.
חוסר תשובה חד משמעית בנוגע למשקלי מערערת אותי בכל פעם מחדש.

התחלתי ללכת בצעדים מהירים לכיוון ביתי כשהאוויר הקר עוטף אותי.
הגעתי לביתי לאחר דקות ספורות, דפקתי על הדלת וחיכיתי למענה.
הדלת נפתחה ובפתחה עמדה נועה המחויכת "נושי!" קראה בחיוך "הגעת בזמן" קבעה "בדיוק הגיעה מישהי לבקר אותך" הסבירה ופינתה לי את הדרך בכדי להיכנס הביתה.
"מי הגיע?" שאלתי והבטתי לתוך הבית בחיוך כשאני מחפשת בעיניי את חבריי.
אך החיוך נמחק כאילו לא היה כשעיניי חזו בלא אחרת מאשר מיראל.

130 דירוגים וממשיכה, אוהבת💞👌