Training Olympic girl's life

פרק 28: זוג חדש בכיתה

"לעזאזל" פלטתי.
עמדנו להתנשק, היינו כל כך קרובים.
אבל לא אתמרמר על כך, אני לא נערה שתעצור את חייה בגלל בחור.

התמתחתי מעט בניסיון לשחרר את הכאב בגבי אך הרעיון נחל כישלון.
התקדמתי לכיוון כיתתי בניסיון לשכוח את הסיטואציה עם נריה וכשנכנסתי לכיתתי חזיתי באלי יושב במקומי ליד אנה "אהממ.." מלמלתי ואלי הרים את מבטו.
"כן?" שאל אלי.
"אתה יושב במקום שלי" הסברתי.
"תעזבי אותם" ביקשה לורן והתקדמה לכיווני "היה נחמד לראות את שניהם מעבירים מבטים אחד על השנייה במשך כל השיעור" הוסיפה.
חיוך נפרס על שפתיי בזמן שאלי ואנה השפילו את מבטם למחברותיהם.

"את חושבת מה שאני חושבת?" שאלתי והסתכלתי לכיוונה של לורן.
"לגמרי" ענתה בחיוך.
חטפתי את מחברותיהם של אנה ואלי "תחזירי" ביקשה אנה.
מסרתי את המחברות ללורן שהחלה לרוץ בכיתה ועלתה על אחד משולחנות התלמידים.
"לורן, אני לא צוחק איתך" אמר אלי "תחזירי את המחברות!" צעק.
"מי ישמע פתאום חשוב לך ללמוד" זלזלה לורן והתחילה לקפץ בין השולחנות עד שהגיעה לאדן החלון.
ניגשתי לחלון בזמן שלורן הושיטה את ידה עם המחברות החוצה.
"תפסיקי, יפלו לי כל הסיכומים!" אמרה אנה בפחד והתקרבה אלינו.
"אפ אפ אפ!" צעקתי "עד כאן, אנוצ'קה" קבעתי וסימנתי לה לעצור עם ידי.

"אם אתם רוצים את המחברות בחזרה.." התחלתי את משפטי והעברתי בראשי אולטימטומים אפשריים שאוכל להטיל.
"אתם צריכים להתנשק!" קבעה לורן בצעקה וכל תלמידי הכיתה שנשארו הסתכלנו עלינו סופית.

אנה הסתכלה על כל התלמידים שנעצו את מבטם בה ובאלי.
"לא רוצה" התנגדה אנה במבוכה.
"שקרנית" מלמלתי לתוך שיעול מזויף.
"נשיקה או נפילה" הציבה לורן את האולטימטום בפניהם והורידה באיטיות את ידה עם המחברות.

אלי סובב את אנה לכיוונו ורכן לשפתיה.
"סוף סוף" פלטה לורן בזמן שאלי רפרף בחיוך על שפתיה של אנה והצמיד סופית את שפתיו לשלה.
ידיה של אנה נכרכו סביב גבו של אלי שחפן את שיערה בידיו.
תוך רגע החלו התלמידים למחוא כפיים בזמן שאני ולורן פרצנו בצחוק קולני שהעיד על שמחתנו.

אלי התנתק מאנה והסתכל לתוך עיניה "לא ככה תיארתי את הנשיקה הראשונה שלנו" סיפר אלי במבוכה.
"זה היה מושלם" אמרה אנה כשהחיוך מרוח על שפתיה ללא כוונה לרדת.
"את מושלמת" החזיר אלי וליטף בעדינות את פניה של אנה כשהוא לא מתנתק ממנה לרגע את עיניו התכולות שנצצו מאושר.

מאחוריהם הגיחה מיראל, לזה אוכל לקרוא: תזמון טוב.
מבטה הכעוס של מיראל נגלה לעיניי וחייכתי אליה בסיפוק בזמן שהיא יצאה מהכיתה בעצבים מופגנים.
מזל שהיא לא הקימה מהומה בכיתה.
הלכה בלי להילחם, סימן שהיא ויתרה.

"אז עכשיו אתם יחד?" שאלה לורן בחוסר טקט.
"כן" ענתה אנה כשאיננה מסירה את מבטה מאלי ושניהם המשיכו לחייך.

אני שמחה בשבילם על שהיו אמיצים מספיק בכדי לספר אחד לשנייה על רגשותיהם, לפעמים אומץ משיג תוצאות טובות.

~~~~~~
הנחתי את הכדור על קצות אצבעותיי, התמקדתי בו עם עיניי והרמתי את רגלי במהירות בכדי ליצור תנופה שהעיפה את הכדור מעלה בזמן שביצעתי היפוך מהיר שלאחריו התיישבתי על המזרון, הרמתי את ראשי מעלה ותפסתי את הכדור בעזרת ידי כשפרסתי את רגליי וביצעתי שפגט.
"השתפרת בביצוע התרגיל הזה" שיבחה אותי דליה בזמן שנשמתי לרווחה בחיוך מסופק.

~~~~~~
התיישבתי על רצפת האולם בסיום האימון, הזיעה שטפה את גופי והרגשתי סחוטה מעייפות.
שריריי כאבו וכל שרציתי היה להגיע הביתה, אפילו לעזור לנועה בשיעורי הבית בחשבון נראה כאופציה עדיפה.

בראשי עברו המחשבות על המתעמלות האחרות באולם אשר העידו שירדתי במשקל.
הן וגם דליה העידו שרגליי נראות רזות יותר.
הוחמאתי ללא ספק והמוטיבציה בזמן האימון עלתה.
הרי איזו בחורה לא אוהבת שמחמיאים לה? אנו מחכות שישימו לב וירימו אותנו מעלה בעזרת מילים.
אני מניחה שזו הסיבה שבגללה נערות מסוימות מנסות להתבלט בעזרת הפגנת כישרונן, הן מצפות לאדם שיתן להן את ה: 'אישור' להיותן טובות מספיק.

לא נשקלתי יותר משבוע שבו המשכתי להמעיט בכמויות האוכל שהכנסתי לפי בזמן שהמשכתי בפעילות פיזית.
דליה יצאה לכיוון השירותים ובעיניי קלטתי משקל דיגיטלי השייך לאחת המאמנות האחרות.
קמתי בעייפות מהרצפה וסידרתי את בגדיי עם אצבעותיי, התקדמתי לכיוונו בזמן שהתנשמתי בפראות.
עליתי על המשקל הדיגיטלי, עצמתי את עיניי ובתוכי נשאתי תפילה קצרה שלא עליתי במשקל.
פקחתי את עיניי בפחד, השפלתי מטה את ראשי ועיניי נפערו בתדהמה.

יש לי 3 בגרויות עד לסוף החודש הזה (עד עכשיו הייתי קבורה בעבודות, מתכונות ומגנים) וחזרות בתאטרון.
אחזור כשאוכל.. התגעגעתי❤