Training Olympic girl's life

פרק 25: מתוודים

נראלי שאני סייקיק 0.0
איזה מטריד, אתמול יצאתי החוצה בוכה אחרי שנתנו לי הערת משקל ואז אח שלי בא החוצה אחרי להגיד לי לא להתייחס.
והיום נזכרתי שכתבתי פה לפני 4 ימים שאנה נעלבת ורצה החוצה בוכה כשאלי אחריה 0.0
#איך_זה_אפשרי_דמאט_(?)
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

'את יכולה להכריח אדם לעשות משהו אך לא לשלוט ברגשותיו.' 
זו המחשבה שעברה בראשי בהתאם לסיטואציה שקרתה כרגע.

עקפתי את מיראל ויצאתי מהכיתה כשאני קולטת את לורן בעיניי "מה קרה לאנה?" שאלה בבלבול.
"מיראל העליבה אותה" עניתי "היא ירדה על משקלה" הוספתי.
"הכלבה הזו.." מלמלה לורן.

לורן כיוונה אותי להיכן שראתה את אנה רצה והגענו לסוף המסדרון, נעצרנו כששמענו את קולותיהם של אנה ואלי מאחת הכיתות.
הצצנו פנימה וראינו את אלי מחבק את אנה כשראשה קבור בחזהו.
"את יפה כמו שאת" אמר "אל תשכחי את זה" הוסיף והחל ללטף את שיערה.
אני ולורן הסתכלנו אחת על השנייה, מעולם לא ראינו את אנה ואלי בסיטואציה כזו.
כשאחד מהם הולך בעצבים, השני רץ להרגיע אותו אך לא ידענו שיש ביניהם רמת אינטימיות כזו.

"אני מכוערת" התנגדה אנה בזמן שאלי החל לצחקק מדבריה והחזרנו את מבטינו אליהם.
אלי התנתק מהחיבוק והסתכל על אנה בהלם "מכוערת בגלל כמה קילוגרמים מיותרים?" שאל בפליאה.
"מסתבר" ענתה אנה ומשכה באפה.
"את מגזימה" קבע אלי והחל ללטף את שיערה של אנה "אין לך מושג עד כמה את יפה כפי שאת" הוסיף כשהסתכל לתוך עיניה.

צמרמורת עברה בגופי משאלתו של אלי: "מכוערת בגלל כמה קילוגרמים מיותרים?".
הוא שאל זאת בפליאה מופגנת.
הוא צודק, מי יבוא ויחליט שמישהי מכוערת בגלל משקל עודף?
כל אדם רואה את הדברים בצורה שונה.

"לא יפה כמו מיראל" אמרה אנה ומחתה דמעה מעיניה.
אלי התיישב על שולחן והביט באנה בחיוך רחב, הוא סרק את גופה ואז הסתכל לתוך עיניה.
"תפסיק להסתכל עליי" ביקשה אנה במבוכה.
"לא רוצה" התנגד אלי ותפס בידה "את חכמה אז אל תתנהגי כמו בלונדינית" ביקש.
אני ולורן פרצנו בצחוק שקט.
אנחנו תמיד משתמשים בסטיגמה המטופשת על כך שבלונדיניות טיפשות כשאנה לא מבינה משהו.
למרות שהיא החכמה ביותר בחבורה.

"אני ארביץ לך" ענתה אנה.
לורן ואני התחלנו לצחקק מכיוון שאנה באמת מסוגלת להכות כרגע את אלי.
"מוזמנת להתחיל" אמר אלי "אבל זה לא ישנה את העובדה שאת יותר יפה ממיראל" קבע עובדה "פנימית וחיצונית" הוסיף. 
חיוך נפרס על שפתיי מכיוון שזה הרגע שבו הבנתי שאלי מעריך את אנה יותר מכל אחת אחרת.

"אז למה יצאת איתה פעם?" שאלה אנה בכעס "למה יצאת עם מיראל ולא אית.." החלה לשאול שאלה נוספת שגרמה לי וללורן לפעור את פינו.
אנה התכוונה ללא ספק לשאול מדוע אלי לא יצא איתה!

"עם מי?" שאל אלי למרות שהבין מצוין את כוונתה של אנה.
"עם אף אחת" ענתה אנה והרכינה את ראשה מטה.
אלי ירד מהשולחן והרים את מבטה של אנה מעלה בעזרת אצבעו על סנטרה "איתך?" שאל אלי.
"כן" ענתה אנה כשהסתכלה לתוך עיניו.
"אנה את.." החל אלי לומר ובלע את רוקו "לצאת איתך?" שאל את עצמו יותר מאשר אותה "היית מסכימה אילו הייתי שואל?" שאל.

"כן" ענתה אנה.
לורן תפסה בידי וקיוותה יחד איתי לטוב.
"תהיי רצינית" ביקש אלי והחזיק בפניה של אנה בשתי ידיו "למה היית מסכימה לצאת איתי?" שאל.
אנה ניסתה להרכין את ראשה מטה אך אלי לא נתן לה, הוא קם מהשולחן כשאיננו מנתק את ידיו מפניה ורכן כשהוא מצמיד את מצחו לשלה.
"תעני על השאלה" ביקש "בבקשה אנה" התחנן כשהסתכל לתוך עיניה.
הוא רצה לדעת, הוא היה צמא להבין אילו רגשות מתחוללים באנה.

"כי אני אוהבת אותך" אמרה אנה ודמעה זלגה מעיניה.
אלי נאנח בהקלה "גם אני אוהב אותך" החזיר בחיוך.

אני ולורן פערנו את עינינו בהלם.
"הוא סיפר לך פעם שהוא מרגיש משהו כלפי אנה?" שאלתי בלחש את לורן.
"הוא לא משתף בכלום, אח שלא נותן מידע רכילותי" ענתה לורן בגלגול עיניים "פשוט בושה" לחשה והחזרנו את מבטינו לתוך הכיתה.

"באמת?" שאלה אנה בקול חנוק "ממתי?" שאלה בגיחוך מבין דמעותיה.
"מגיל ארבע עשרה" ענה אלי.
שנתיים, אלי מאוהב באנה כבר במשך שנתיים ואף אחד לא שם לב, לא יאמן.
"אין לך מושג כמה פעמים רציתי לספר לך" הוסיף בכנות ניכרת.

לורן לחצה על ידי "את מוחצת לי את היד, מטורפת" אמרתי בלחש והחזרתי את ידי אליי.
"מצטערת" מלמלה לורן "מההתרגשות שזה הדדי ביניהם" הסבירה כתירוץ.

"למה לא אמרת לי?" שאלה אנה והרימה את ידיה לאחיזה בצווארו.
"חשבתי שאת רואה אותי רק כידיד" הסביר אלי והוריד את ידיו מפניה.
"כבר כמה חודשים שלא" אמרה אנה.
"את באמת אוהבת אותי?" שאל אלי בכדי להיות בטוח ואנה הנהנה בתגובה.

נשמעו צעדים אך אני ולורן לא יכולנו לנתק את מבטינו מהסיטואציה המתרחשת מול עינינו.
לפתע הרגשתי יד מושכת את ידי ועפתי אחורה, זו הייתה מיראל.
היא העיפה אחורה גם את לורן ונכנסה לתוך הכיתה.
אני ולורן נכנסנו פנימה אך מיראל כבר הספיקה להגיע אל אנה ואלי שהיו שקועים ברגע שלהם כשעיניהם עצומות ושפתיהם כמעט נוגעות.
מיראל אחזה בשיערה של אנה וניתקה אותה מידיו של אלי כשעל פניהם הבעת פנים מבוהלת "מה נראה לכם שאתם עושים?" שאלה בצעקה.