"לילי" קראתי בשמה כשהבטתי בה על הרצפה "אנדרס" הסתכלתי עליה ועל כל גופה שקדח מחום.
"מה קרה לילי?" שאלתי כשראשה נח על ידיי. היא בכתה ולא אמרה מילה. הסטתי מבטי לאנדי והוא הסתכל בחוסר אונים. "לילי את בסדר?" הוא שאל בעדינות. היא הסיטה מבטה אליו והסתכלה במבט רציני "תשאיר אותי לבד עם מרי" היא אמרה כאילו שלא כול גופה קודח.
היא התנערה מידיי וקמה למיטה "מרי" היא אמרה את שמי כאילו שעוד שנייה גופה בוגד בה והיא חוזרת להיות מוטלת על הרצפה. "את בסדר לילי?" הנחתי את גב ידי על מצחה "אני אביא לך מים?" אמרתי בדאגה "את נראית נורא" ליטפתי את הלחי שלה שקצת הזיעה מהחום שגופה יצר.
לא חיכיתי שתענה וישר התרוממתי למצב עמידה והיא החזירה אותי לשבת עם ידה "מה?" שאלתי כשלא הבנתי מה היא עושה. "אני עומדת למות מרי" היא אמרה כשעיניה נעולות על שלי והרצינות שבקעה מדבריה גרמה לי קצת לפחד. חייכתי חיוך מהול בעצב ופחד "טיפשה אחת" קיללתי כדי לנסות לנחם אותה ואולי גם קצת את עצמי. קמתי שוב, אך הפעם מהר התקדמתי כדי לא לתת לה את האפשרות לנסות להשיב אותי שוב. "את לא מבינה כמה אני רצינית" היא מלמלה בעוד יצאתי מהחדר כדי ללכת לסלון למזוג לה מים.
"מה קרה?" אנדי שאל בעודו יושב על הספה בסלון "לא קרה כלום" אמרתי בעודי מוזגת מבקבוק המים הצוננים מים לכוס פלסטיק. הוא התקרב אליי ותפס את הכוס שבידי והניח על השולחן. הוא כלא אותי בין עיניו "למה היא אמרה אנדרס?" גבותיי התכווצו והשתחררו בין רגע כשנזכרתי שהיא באמת אמרה את זה. "אני אשאל אותה" אמרתי בחיוך והרמתי את הכוס מהשולחן "עכשיו תן לי לטפל בה" הוא חזר להתיישב בספה ואני חזרתי לחדר.
"קחי לילי" הגשתי את כוס המים לידה והיא לגמה אותה במהירות. התיישבתי על ידה "מה יש לך לילי?" הנחתי את ידי על ידה "הכול לא בסדר מרי, אני מרגישה חנוקה" היא לא הסתכלה בעיניי כלל כשאמרה זאת. "אני מרגישה שדברים לא טובים יקרו" הסטתי את מבטה אליי בעזרת האצבע שלי "תפסיקי לדבר שטויות" חייכתי אליה "הצלתי אותך אז וגם הפעם אני אציל אותך" היא הסתכלה עליי חסרת אונים "פעם שעברה הצלת אותי כי את זאת שהייתה אמורה לפגוע בי" נשכתי שפתיי ונותרתי ללא מילים אז פשוט חיבקתי אותה והיא נכנעה לי.
"תגידי" השתחררתי מהחיבוק וידינו עדיין היו מחוברות "למה אמרת אנדרס כשנכנסתי?" היא הסתכלה עליי במבט מוזר "אנדרס?" הנהנתי לאישור "אני אמרתי אנדרס?" היא שאלה שנית ואני הנהנתי שוב לעברה. היא שלפה את שפתיה האחרונה החוצה ועשתה פרצוף שאינו יודע דבר. הסתכלתי על לילי ולא אמרתי כלום, הייתי מוטרדת.
***
נקישות חלשות בדלת הפריעו לי בעת הכנת ארוחת הערב. עצרתי את חיתוך הסלט וניגשתי אל הדלת. "שנייה" ניגבתי את ידיי בפעם האחרונה ופתחתי את הדלת.
YOU ARE READING
כלואה 2
Детектив / Триллерספר המשך לספר "כלואה". עברו ארבע-עשרה שנים לאחר הבריחה הגדולה והסתערות השוטרים על בניין הארגון. מרי מתגוררת כעת עם אנדי, בנה ולילי, אחות של אנדרס. החיים של מרי עדיין מלאי תסבוכת וקשיים. מה הם הקשיים? מדוע מרי לא מצליחה להמשיך בחייה? קריאה מהנה. אשמח...
