כלואה 2

כלואה2: פרק 15- פינצטה.

אנדי ירד במהירות במדרגות וניסה להזיז בכול כוחו את האיש מעליי. ניסיתי לתמוך בו מלמטה אבל הייתי כל-כך חלשה. האיש זז לצד השני אחרי שאני ואנדי הזזנו אותו בשארית כוחנו מהלילה הזה.

קמתי מהרצפה וחיבקתי את אנדי חזק ודמעותיי לא הפסיקו לזלוג. זה היה מפחיד.

הפחיד אותי שאנדי שלי נאלץ להחזיק אקדח בגיל ארבע עשרה ולהגן על אימא שלו. כל-כך רציתי לצעוק עליו ואני אפילו לא יודעת למה, אולי כי זה הרגיש לי האינסטינקט האימהי הראשון שאני אמורה לעשות. אבל לא עשיתי כלום, רק חיבקתי והתנחמתי בזרועותיו.

כל הסיטואציה הזאת שקרתה כל-כך מהר וכך גם חלפה, הזכירה לי את הימים בהם הייתי חברה בארגון חולני כמו זה, הרי גם שם היה קורה לי כל-כך הרבה פעמים שהייתי נוגעת במוות ומסתלקת במהירות. כנראה שיש לי מזל או לאנדי שנשאר עדיין עם אימא.

"לילי" התנתקתי מהחיבוק והלכתי הליכה מהירה לכיוון חדרי שבו עשתה את עצמה לילי ישנה, אנדי הלך בעקבותיי. נכנסתי אל החדר.

דמעות עמדו בגרוני לכמה שניות ואז יצאו כמו זרם מים פתוח ללא השגחה. לילי הייתה שרועה על הרצפה כשסכין נעוץ בליבה. "אל" מנעתי מאנדי להיכנס בגופי. "אימא אני רוצה לראות מה קרה לה" הוא ניסה להיכנס ואני מנעתי ממנו שנית עד שכבר לא נשארו בגופי כוחות, הוא היה עקשן.

הוא הסתכל עליה ואני הסתכלתי עליו. פיו היה פתוח למחצה. ראיתי את הרוק יורד במורד כל גרונו. ראיתי איך עיניו בוהות בה ולא יודעות מה לעשות. הוא מצמץ בקושי.

משכתי אותו לחיבוק והרשיתי לעצמי לבכות ללא הרף. שלושתנו ידענו שיכול להיות סוף מאוד גרוע ללילה הזה. חשבתי שאאבד את חיי, כמעט במשך כל הלילה. עכשיו מי שאיבדה את חייה הייתה לילי.

הרגשתי כושלת, כשלתי חלקית במשימתי. הרגשתי שלא הצלחתי להגן על הקרובים שלי והם בסך הכול שתיים, היו בכול אופן.

בזמן החיבוק עם אנדי נשמע רעש, ראשנו הוסט לכיוון מקור הרעש. הגבר שצנח עליי כשאנדי ירה בו.

אנדי הרים את האקדח שהספיק להניח על השולחן קודם והתקדמנו אל הגבר שניסה להתאושש בקושי, הירייה פגעה בגבו ולכן הוא בקושי מצליח לתפקד.

משכתי את החוט מחבל התלייה שאני שמה בבית. אני לא אוהבת לתלות כביסה בחוץ, זה לא משאיר ריח טוב.

גררתי את הגבר עד לחלון כי זה היה הדבר הכי נוח לעשות, הרי להרים אותו אני בטח לא אצליח.

קשרתי את שתי ידיו אחורנית לברזלים של החלון.

"מה נראה לך שאת עושה?" הוא שאל בקושי, הוא התקשה לנשום וגופו כולו רעד. ידעתי שהוא חייב טיפול רפואי דחוף אבל לא יכולתי לנהוג אחרת למרות שחשבתי שהשתנתי. הייתי חייבת שהוא יספק לי תשובות.