כלואה 2

כלואה2: פרק 9- צירופי מקרים.

"אימא" קולות מעומעמים הושמעו באוזניי. פקחתי את עיניי בעדינות. "מרי, מה שלומך איך את מרגישה?" עוד לא הספקתי לעכל את תמונת המצב וכבר השאלה תקפה אותי. לא עניתי.

רק הסתכלתי ימינה שמאלה וניסיתי לשחזר את כל מה שקרה.

הייתי בחדר לבן מלא בבדים לבנים. הסתכלתי על אותו אדון ששאל את השאלה, הוא היה לא אחר מאשר רופא.

כאבים צובטים היו לי בראש, כאלה שלא היה ניתן להתעלם מהם.

השמעתי אנחת כאב כשהזזתי את ראשי קלות "זה יכאב מעט" הוא ציין בפניי. התאוששתי מהכאב והסתכלתי עליו "זה כואב ממש" הטחתי בפניו את ההפך הגמור ממה שאמר.

"אני אשאיר אתכם לבד" הוא ציין ויצא. "אימא הכול בסדר?" אנדי שאל ועל פניו ניכר שהוא מודאג.

"חמוד שלי" חייכתי במלוא האהבה ומשכתי אותו לחיבוק והפעם הוא לא התנגד מרוב מבוכה כמו ברוב הפעמים. "מה היה שם?" הוא שאל במהרה. ראיתי שכל כולו צמא למידע. עצמתי עיניי בחוזקה, מתעקשת להילחם בכאב שיש בראשי מאחור.

מתחילה משפט ואז קוטעת את עצמי כי אני לא בטוחה שזה הכרחי לומר לאנדי אבל ברגע אחד אני מבינה שאין לי ברירה, אני חייבת לשתף את אחד מהאנשים הכי קרובים אליי וחוץ מזה, הבטחתי שלא אשקר לו יותר.

"איפה לילי?" הצלחתי לעכב את הקץ, את התשובה. הוא הסיט מבטו לרצפה ובאופן אוטומטי עיניי התלכסנו כשחיכיתי לתשובה שלו. "איפה היא?" שאלתי שוב אך הפעם מודאגת וטרודה יותר. "באמצע הלילה קמתי" הוא זרק לאוויר "כנראה מהרעש שנפלת" הוא אמר ולרגע חשבתי אולי להמשיך עם כך שהוא חושב שנפלתי סתם כך "ונהייתי לחוץ ולא ידעתי מה לעשות ולילי בקושי ענתה לי" היה ניכר על פניו שהוא מנסה לשחזר את הסיטואציה. "היא הייתה בוערת ולא ידעתי מה לעשות" נשכתי שפתיי. כאב לי שהילד שלי היה צריך להתמודד במצב כזה. "אמרתי לה שאת על הרצפה ושקרה לך משהו ויורד לך דם" הוא בלע את רוקו "היא ניסתה לקום אבל לא הצליחה" הוא אמר כשפניו מטיילות מהרצפה אליי. "היא כאן?" הוא הנהן לחיוב. "היא בסדר?" התרוממתי במקצת מהמיטה שהייתה לא נוחה בכלל. "אני חושב שכן" הוא אמר בקול צרוד בספק בעצמו.

"מה זה היה אימא?" הוא שאל בטון כל-כך רציני ובוגר. הוא התבגר מהר מידי, בטח כי החיים הם אלה שמבגרים אותו וכול מה שעובר עליי ועליו ביחד. כנראה שטעיתי כשחשבתי שאם לא אדבר כלל על החיים הקודמים שלי הם פשוט ייעלמו כלא היו בכלל.

"הלכתי לישון בסלון" חשבתי לרגע על הסיטואציה "ופשוט הגיע גנב או פורץ" לכסנתי עיניי לחזק את האמירה. האמת, אולי זה נכון, אולי באמת זה היה גנב או פורץ ולא מישהו מ'ארץ'. אולי הארגון הזה פשוט רודף אותי יותר מידי ובגלל זה אני מרגישה שכל דבר שקורה בחיים שלי קשור אליו.