כלואה 2

כלואה2: פרק 21- שיחת פתיחה.

אזעקה נשמעה ברחבי הבניין וגם בחדרי. אני יכולה להישבע שזה הזכיר לי את אותה תקופה שבה הייתי חברה בארגון.

כשפתחתי את דלת חדרי, מתחילה בחיפושים אחר המועדון שלהם נתקלתי בלוקאס.

"בואי" הוא השיט לי את ידו. כנראה שהוא ידע שאין דרך מוצא לחיפוש הזה.

צעדנו יחד ובסופה של צעדה הוא נכנס אל אותו החדר בו הכרתי את אוליביה. כנראה שזה המועדון שלהם.

כשנכנסנו, רק אוליביה הייתה. מסרתי לה את חיוכי והיא החזירה את שלה.

"שבי" גרר לוקאס כיסא על יד אוליביה וסימן לי לשבת עליו. התיישבתי בחשש. בפחד בלתי מוסבר.

לא מצליחה להבין מה אני עושה במקום הארור הזה. הכול כל-כך מוכר. הכול מתנהל מוכר.

הפחד הכי גדול הוא, שאני יותר מידי מרגישה שייכת ואני לא רוצה להרגיש ככה.

הנשימות שלי הזדרזו וחיכיתי שיגיעו שאר חברי הארגון.

אל החדר נכנסנו שלושה בנים ובת אחת.

אחד מהבנים חייך אל לוקאס ולחץ את ידו והשאר פשוט נכנסו. הם התעלמו ממני ולרגע בדקתי אם אני שקופה כל-כך.

"כולם פה?" כריס נכנס שנייה אחריהם וסגר את הדלת.

ניסיתי לא לחייך ובכלל השתדלתי שלא להראות את סערת הרגשות שעוברת בכול גופי.

את הרטט שמחזיק אותי על הכיסא והיה נדמה כאילו עוד שנייה לבי ייצא ממקומו.

אף אחד לא ענה לו מן הסתם. מהסיבה הפשוטה שכולם היו פה.

"טוב" הוא אמר בקול גבוה והיה ניכר שימשיך "אני מקווה שכולכם שמתם לב" הוא השיט ידו אליי והוריד במהרה רק כדי לסמן אותי כביכול "מרי" הוא אמר את שמי במקומי. "המבוקשת מרי יותר נכון לומר" לא שידרתי כלום, השתדלתי. לא פחד, לא שנאה.

"היא מצטרפת אלינו" הוא אמר בחיוך. היה ניכר על פניו שהוא ממש מתלהב מהנוכחות שלי. כאילו שכבש יעד בחיים.

"מרי תכירי" הוא עבר הלאה כשראה שאף אחד לא מדבר.

"בראד" הוא הצביע על אותו גבר. הוא היה גבר גבוה במיוחד. בעל שיער שחור קצוץ ועיניים חומות בהירות. השפתיים שלו היו מקרה חריג בפניו. הן היו נורא אדמומיות ונפוחות. אין לי מושג אם זה טבעי או שפשוט הוא אכל פלפל חריף עד לא מזמן. "היי" אמרתי ללא תוספת חיוך או רגש. הוא רומם מעט את סנטרו כאות לשלום "הוא אחת מהחוליות המבצעות" כריס אמר "אני מקווה שאת יודעת על מה אני מדבר" הנהנתי קלות.

"זאק" כריס הציג את אותו הבחור שלחץ את ידו של לוקאס בכניסה. זאק היה בעל שיער ארוך ומרומם. אם נניח הייתי שופכת עליו דלי של מים ומצניחה את כל שיערו סביר להניח שהיה מגיע עד לאוזניו ואפילו יותר. השיער שלו היה בהיר בגווני השמש. עיניו היו קטנות בצורה מוגזמת ובהירות. אני עדיין לא סגורה על צבעם. הוא היה יפיפה, לפחות בעיניי. גופו היה חסון ומנופח. הוא חייך אליי וחשף חצי מכל שיניו "היי מרי" הוא אמר וקולו הצרוד נשמע. "היי" חייכתי אך ורק עם עיניי. הייתי חייבת לשמור על הפאסון. "גם אני חוליה מבצעת" הוא הציג את עצמו, לא נתן לכריס לעשות עבורו את העבודה. הנהנתי חצי בראשי וחיכיתי לבא בתור.

"אדי וצ'ייקה" עיוותי פניי כששמעתי את שמה של הבחורה. אבל היה לי ברור מדוע זהו שמה.

ניכר על פניה שהיא לא מארה"ב אלא מיפן או סין, אני עוד לא סגורה על זה.

אדי היה בעל שיער גלח כולו והוא נטה לצבע האפור. עיניו היו כחולות ובהירות. הרגשתי כאילו אני יכולה לטבוע בהן. הוא חבש על ראשו כובע מצחייה. מדוע אנשים עושים זאת אם אנחנו נמצאים תחת קורת גג? גם אנדי היה עושה זאת לפעמים.

צ'ייקה הייתה בעלת שיער שחור חלק המגיע עד חצי גבה ואפילו יותר ארוך. גזירתו הייתה ישרה כמו סרגל. עיניה היו שחורות ומלוכסנות באופן טבעי. היא הייתה רזה ונמוכה מעט.

"הם החוליות המוודאות" השלמתי וכריס חייך. מבסוט לגמרי ממה שיש לו ביד.

"ואוליביה" הנהנתי לעברו "הכרנו כבר" ניסיתי לזרז את התהליכים.

"חסר מישהו" אמרתי בקול. כריס הרים גבותיו ומחכה שאומר את המשך המשפט וכשראה שאינני ממשיכה מהסיבה שאני רוצה שהוא יהיה שותף שיחה מלא הוא שאל "מי?" הרטבתי שפתיי "האחרון שניסה לרצוח אותי" הוא כיווץ גבותיו וחיכה שהזיכרון יכה בו "הקינג?" הוא שאל ואני הנהנתי.

"תרדי מזה" הוא אמר "למה?" מיהרתי לדעת. לרחרח.

"כי אף אחד פה לא נפגש איתו" שיחקתי עצמי מופתעת "למה? במה הוא שונה?" הייתי צמאה כל כולי למידע. "כי הוא מטפל במקרים קשים" הוא הציג בפניי את אותם הדברים שלוקאס אמר.

"אני עד כדי כך מקרה קשה?" שאלתי בהתחכמות "אפילו יותר" מיהר כריס לענות "כי את לא מתה עכשיו". עיניי התלכסנו וניסיתי לדעת מאיזה צד לאכול את הסיטואציה הזאת ובכלל איך להתמודד איתה.

הרי הוא אומר לי שהקינג מטפל במקרים קשים והוא לא הצליח לרצוח אותי.

***

"מה אומרת?" נזרק לוקאס על מיטתי בזמן שאני עוד ממשיכה לחקור את החדר.

"מה הקטע עם הקינג הזה?" אמרתי בעוד אני בודקת את השריטה שנמצאה על השולחן החדש.

"מה הקטע שלך איתו?" הוא עבר למצב ישיבה והרגשתי את מבטו ננעץ בגבי אך לא הסתובבתי.

נתתי לשקט להזדחל בנינו ולהציל את גבי, אבל הייתי חייבת לשאול.

"אתה תעזור לי?" הסתובבתי משום מקום. אני יכולה להישבע שזה נפלט לי.

הוא כיווץ גבותיו "במה?" בלעתי את רוקי והבנתי שבלי מישהו מבפנים שמכיר ויודע, אין לי הרבה ברירות. "אני רוצה להיפגש עם הקינג" הצהרתי "למה?" הוא כמעט ונכנס במילותיי.

התקדמתי אל המיטה והתיישבתי על יד לוקאס.

"אני.." התחלתי וקולי נקטע "אני חושבת שהקינג זה אנדרס" הוא כיווץ גבותיו וחיכה שאפרט.

"האהבה הראשונה" הסברתי במושג שבו הוא יבין. פעם ראשונה שאני מודה בזה.

מבטו נתקע על שלי, רציתי להיכנס למחשבותיו כל-כך ולקרוא אותן.

"אתה תעזור לי?" שאלתי בנחמדות, מחכה לראות מה יעלה בגורלי.