כלואה 2

כלואה2: פרק 27- שוב.

ראשי קצת הסתחרר ועיניי בקושי ומצמצו.

התהלכתי באופן אוטומטי לעבר הדלת כדי לצאת מהמועדון.

כשיצאתי ממנו שמעתי את זאק אומר לעברי "עוד חצי שעה תהיה אזעקה שוב לאן את הולכת?" אך לא הצלחתי לענות לו מההלם שתקף אותי.

כשנכנסתי לחדרי, הלכתי כמו זומבית עד למיטה שלי ונזרקתי עליה בכול כוחי.

לא ידעתי על מה לחשוב. שלל של מחשבות תקפו אותי.

למה באתי לפה בכלל? הרי הכול היה בשביל לבדוק האם טעיתי לגבי הקינג.

מה יקרה כשאנדי יגלה שאימא שלו רצחה? האם אני מסוגלת לזה בכלל?

הסתכלתי על כפות ידיי ודמעה זלגה, היא עשתה דרכה לאוזני כי שכבתי.

דפיקות קלות נשמעו על חדרי והדלת נפתחה מבלי שאישרתי את הכניסה.

"אני יכול?" ראיתי את פניו של לוקאס מבצבצות לעברי. לא אמרתי כלום והוא פשוט נכנס.

הוא בא עד למיטה והתיישב על ידי וזה גרם לי להתיישב גם.

"חשבתי שאין לך זמן אליי" מלמלתי לעברו, לא מסתכלת בעיניו. הוא הסיט פניו אליי.

"עכשיו כן" ענה בהתחכמות. "מרי" הוא הסתדר בנוחות והביא את פניי להסתכל עליו עד שעיניי נתקלו בעיניו. "אני מתבייש במעשים שלי בסדר?" כיווצתי גבותיי "למה?" שאלתי. "את שייכת למישהו" הוא אמר בקושי, כנראה שהיה לו קשה לומר.

"כן" אמרתי בשקט והשפלתי מבטי.

"דיי אל תתעצבי" הוא הרים פניי עם אצבעותיו. "זה לא רק זה" מיהרתי להוסיף.

הוא משך אותי לחיבוק, כנראה הוא הבין על מה דיברתי.

נתתי לראשי לנוח על כתפו ולהתייסר עד כמה שאוכל, כל עוד יש לי את הכתף הזאת.

"אני חייבת לדבר איתו עוד פעם אחת" מלמלתי בשקט והוא לא ענה.

התנתקנו כמעט מהחיבוק ולא עד הסוף. פנינו היו קרובות אחת לשנייה.

"כן תדברי איתו ואולי הוא יסכים לך להיות החוליה הטכנית ביחד עם אולי" פניי התכווצו. חשתי בכך שלוקאס לא הבין על מי דיברתי "אני מדברת על אנדרס" הוא התנתק לגמרי מהחיבוק שלי.

"או לא מרי!" הוא מיהר לשלול "את סיכנת את החיים שלך פעם אחת" הסתכלתי עליו. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי.

"אם לא אצליח לשכנע אותו בפעם האחרונה" התחלתי "אני פשוט אברח מכאן" הצעתי כפתרון.

הוא הסתכל עליי במבט די מוזר "את רצינית?" הנהנתי לעברו.

"אני לא יכולה להסתדר כל-כך הרבה זמן בלי אנדי" נתתי את ההסבר מדוע אברח.

"אנדרס גם ככה מרגיש לי מקרה אבוד" השפלתי מבטי "מרגיש לי שהוא פשוט לא רוצה לחזור אליי".