כלואה 2

כלואה2: פרק 31- עד כדי כך.

"שב" הרפיתי את ידי ממנו והתיישבתי בחזרה על המיטה.

הוא התבונן על עיניי כמה שניות בודדות ואז התיישב בכיסא שלו.

"אתה באמת לא זוכר?" הסתכלתי עליו בחשש. פחדתי שיתפרץ עליי כבר אחרי כל הפעמים שפקפקתי בשכחה שלו.

"או שתדברי או שאני הולך" הוא הסתכל עליי במבט חסר סבלנות. הוא באמת כמעט והתנפל עליי בצעקות.

"מאיפה להתחיל?" שאלתי את עצמי, הרי לא ציפיתי שהוא באמת יענה לי.

ישבנו ודיברנו, יותר נכון אני. סיפרתי לו הכול. סיפרתי לו מהתחלה. מהרגע שנחטפתי ועד הרגע שברחנו. עד הרגע שהוא נעלם.

הוא שפשף ידו בפניו "ואו" הוא נשען עם מרפקיו על ברכיו וזז בכל רגע. הוא לא הצליח להישאר שלו.

"אני ואת היינו זוג?" הוא שאל והנהנתי. "אני.." הוא התחיל והפסיק את עצמו. מבלי להיות בתוך ראשו ידעתי שהוא חושב עכשיו על כל-כך הרבה דברים שהמוח שלו פשוט עלול להתפוצץ.

"אנדרס" הנחתי את ידי על ידו ששכבה על הברך שלו. הוא הסתכל על ידי ונרתע מעט אך בכל זאת לא נתן לי לרומם אותה. "תאמין לי אני מהטובים" הסתכלתי בעיניו בפחד. משדרת לו את האמת.

הוא הוציא אוויר ולא הצליח לומר כלום. הוא הרים את ידו שהייתה מתחת לידי והרגשתי כבר איך המגדל שבניתי עומד להתפרק לי מול הפנים. ואז הוא הניח את ידו על שלי. "אני מאמין לך" השפתיים שלי חייכו קצת ונשמתי אוויר.

"אני רק לא מבין דבר אחד" הוא אמר והסתכלתי עליו, מחכה שיאמר. "למה אני לא זוכר שום דבר מזה?" הוא היה נראה ממש מתוסכל "זה נראה לי מטורף" הוא גירד בראשו עם שתי ידיו בפראות, הוא התעצבן על עצמו.

"דיי" תפסתי בידו בחוזקה והוא המשיך. שום דבר לא עזר.

"ועוד משהו" התחלתי. חושבת בראשי האם לספר לו שלא סתם היינו זוג אלא גם יש לנו ילד במשותף, הרי אנדי הוא הילד שלו, בדיוק כמו שהוא שלי.

"נו?" הוא ניסה לזרז אותי כי ראה שכבר כמה שניות אני לא מדברת.

"לא חשוב" אמרתי ומיד המשכתי "אני חושבת שהם אחראים לזה" פחדתי שישים לב להעברת הנושא המהירה. "מי?" הוא לא שם לב בכלל. "הארגון" הוא כיווץ גבותיו "הם הרבה יותר גדולים ממה שאתה חושב" לחשתי "יש עוד המון אנשים מעל כריס" הוא הסתכל עליי בפליאה.

"יכול להיות שאת צודקת" הוא חשב לרגע והסתכל בעיניי בעומק רב.

הוא התקרב אליי כמה שיכל והתמקד בעיניי. "חזרת לפה בשבילי?" הוא שאל.

לא הייתי מוכנה לשאלה כזאת. התביישתי. לא הייתי מוכנה להתמודד עם זה.

נשמתי נשימות קטנות "כן" לחשתי "כי הרגשתי שראיתי אותך" . הוא הסתכל עליי ולא הצלחתי לקרוא את מבטו, כמו רב הפעמים.